זה שיש בעיה זה ברור, אבל לא קל ליצג את הבעיה, למשל הרבה נכשלים בבתי משפט, ולו מהסיבה שאינם יודעים לומר את הדברים נכונה, יש כאלה שיודעים למצוא חן ולהקסים לתעתע ולשקר, יש כאלה שלא, בבחירות יש אנשים או נבחרים או מועמדים להיבחר חלקם ממפלגות ותיקות, שמבקשות ליצג אידיאולוגיה שחוצה את הזמן, ויש לה תכונה על-זמנית, היא מיצגת את הבוחר בכל עת ובכל מצב, ככה היא פותרת אותו מהתלבטות, מה הדרך הנכונה, האם ליצגה כך או כך, וכך למעשה מתמודדים שמבינים שליצג את הבעיות זה עניין לא פשוט עוברים מטא-מורפוזה תמידית, הם משילים עורם לקול התשואות או הגיחוך כל יום שני, לכמה מהם כבר אין אישיות, הם מחקו אותה לגמריי. התיקווה שלהם היא שגם הבוחר מחוק, אם לא לגמריי הרי שהוא בדרך להמחק לחלוטין הם רוצים בוחרים מחוקים, דף חלק, טאבולה ראסה שהם יעצבו מחדש, הם יאמרו אתם צריכים להיות ככה, ואז למחרת יאמרו ההפך, ויצפו באותה דריכות מובנת לציות מוחלט, וככה הם מאמינים שיוכלו למכור לו, בלי שהוא יבין, או יגלה מידה של התנגדות כל רעיון, כל דבר, בניגוד להשקפת עולמו כי זה טוב בשבילו. תמיד הם יודעים מה טוב לו, מה יביא לו אושר, איך הם יהפכו את חייו כמטה קסם לחיים אחרים, טובים יותר.
היצוג מתעתע, והכל נראה כמו בריחה מהכרעה, כמו ילדים, אם נברח הבעיה תעלם, ככה אנחנו חושבים, והם הנציגים המועמדים שלנו יודעים טוב מאד שכולנו ילדים קטנים, וכל יום הם מסדרים לנו תחפושת חדשה. הכי בטוח לישון, להכנס מתחת לפוך, להרדם עם חיוך, ולחלום שיהיה בסדר, הרי הבטיחו לנו שהכל יהיה בסדר.
Read Full Post »