לא בטוח, במקרה של אותו אזרח אוסטרלי שאיני יודע עליו הרבה, רק שמעתי שהוא התאבד, בכלא לבד בחדר אטום לזעקותיו, אז במימד האנושי, כשאני מנסה לדמיין אותו ברגעים האלה הקשים והבלתי ניסבלים אני מזדהה עם הסבל שלו.
ואני מודה מתגנב לו חשש, מי עוקב אחרי, אולי יום אחד אשלם מחיר אישי על החופש היחסי שבו אני משחרר פוסטים בלי חשבון, מי יודע אולי אני כבר משלם, למה אנחנו זקוקים למקרה כזה כדי להבין שהמערכת אינה תמימה, שביום מסויים האמת העירומה שלנו תציץ החוצה ונראה עלובים או סתם אבודים ונוכל לראות איך האלימות הקולקטיבית היא לא נחלת השלטון בלבד אלא חלק מהמהות שמעצבת מקום, כל מקום, גם באוסטרליה אין אהבה גדולה לבוגדים ויש במילון האוסטרלי מילה כזו, מושג כזה – "בגידה" וזה חטא כזה שאסור לחטוא בו, גם שם נבחרים ראשי ממשלה פטריוטים. מפלטם הוא מפלטם, הם נבלים או לא נבלים לפי הפרספקטיבה של המביט.
אנחנו חיים במין מעטה שמגן עלינו, חברים שיודעים עלינו כמה דברים טובים, אחים ואחיות, נשים, בעלים, ילדים, ודודים, הורים וכל מי שמקיף אותנו ושותק כאשר אנחנו צודקים רק באופן יחסי, כי בנתיים זה מה שיש, כולנו זקוקים לחוסן הזה שמעניקים לנו השקרים הלבנים שלנו והסביבה, עד שברגע אחד הם מתנפצים. כשמעורב בזה גוף כמו מדינה ושירות חשאי אנחנו יכולים רק לדמיין את האכזבה והמכה, איך עולם מתמוטט פתאום והופך לנפיץ ומדכא.
ספציפית אלה שמגוננים עכשיו על המדינה, היו יוצאים נגדה בהתחלף השליט, כולנו רגישים רק כשזה כואב לנו, ככה אנחנו בנויים, אבל כל זה לא צריך להסית את המחשבה מהאיש שנוטל את חייו כי מישהו ניפץ לו איזו אשליה ואו סגר אותו במקום שממנו אין חזרה.
המוות הזה הוא מוות של אכזבה ושל בגידה, לא בטוח מי בעצם בגד במי.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
