Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 16th ב-פברואר, 2013

גדעון לוי, למי שלא יודע היה יועץ של שמעון פרס, בזמן סבסטיה כמדומני, כשהוקמו ההתנחלויות ונוצרה למעשה אחת התופעות החולניות שמשפיעה על חיינו עד הלום, אני לפעמים לא מבין את גדעון לוי, הוא באמת לא הבין אז בזמן סבסטיה שזה הולך להיות אסון?

ולעצם הפרשה, הרי מי שהולך לעבוד במוסד צריך לצפות לאירגון חשאי, שמה שהולך ואו קורה שם רחוק שנות אור מהנורמה האזרחית. מה-גם שלא העלימו איש, אוסטרליה ידעה, המשפחה של העציר האומלל ידעה, וגם עורך דינו ידע, מי לא ידע? נכון גדעון לוי לא ידע, גם אני לא ידעתי, אבל למה מי אני, איש קטן אנוכי, אז מסתבר שכמוני וכמו גדעון לוי, היו די הרבה שלא ידעו, ואני שואל את גדעון לוי, בזמן שהיית יועצו של פרס, לא העלימו אנשים, הכל היה ידוע?

אירגון חשאי מתנהג אחרת, לפעמים נראה שאנשים תמימים מגיעים לשרת באירגונים הכי לא תמימים שרק ניתן לשער עד-כמה אינם תמימים. התמימות היא לפעמים אסון, אולי לא רק לפעמים, אבל מסתבר שלא רק תמימים נופלים בפח, ומסתבר שיש גם עיתונאים תמימים, אחד מהתמימים הוא גדעון לוי, שומו שמיים, העלימו ממנו סיפור עסיסי, חטא, וגם פשע.

בכל מדינה, גם המדינה הכי נאורה, הי אוסטרליה, אפילו היא, לאוסטרליה יש מוסד משלה, אתם מאמינים(?), ובמוסד של אוסטרליה להבדיל מזה של ישראל משרתים אנשים תמימים, ישרים, לא עושים תחבולות וכו, לך תאמין לזה אם אתה תמים או מיתמם.

אני מתעב את מערכת הביטחון הישראלית, תיעוב בסיסי, זה לא אומר שאני צריך להיות תמים, אני לא תמים, רוב הזמן, עד-כמה שניתן, לך תדע. אז האמת היא שלא העלימו שום דבר ולהבדיל מתקופת שלטונו האפלה של מקים המדינה בה בהחלט שהעלימו אנשים, ולא סיפרו דבר אפילו את טבח כפר קסם ניסו להסתיר להעלים, רק חברי כנסת קומוניסטים שנואי נפשו של בנגוריון חשפו את הטבח ששלטונו ביצע, השב"כ אז, היה לא רק אירגון ששמר על ביטחון המדינה, אלא בעיקר שמר על השלטון של מפא"י, אותה מפא"י שאליה השתייך גדעון לוי. קצת פרופורציות, עכשיו מפא"י לא בשלטון, לא ייאמן נכון, אז נמתין קצת ולכשנגיע ליום המיוחל, אז ורק אז, יכול יהיה לטעון גדעון לוי, ולא להיות פאתטי ומכמיר; שמעלימים אנשים במדינה, בשלטון אותו הוא אהד לפחות בעבר כך באמת נהגו.

Read Full Post »

536768016

אחת שיודעת הכל, גליה יהב, מניפה את החרב המתהפכת על תערוכה קצת שונה במובן של היכולת להסתכל, אולי אין שם באמת תגלית יוצאת מהכלל, והשאלה הנשאלת ע"י המבקרת האם באמת מדובר בשיוויון כוחות, כלומר האם באמת האאוטסיידרים נכנסים לשיח האמנותי או שזו מחווה ריקה שמזינה בעיקר רגש של חנופה לעממי, ונסיון להיות יוצא דופן על גבם של כמה אנשים שנבחרו בצורה אקראית והפכו לאאאוטסיידרים שלא ברצונם, כאילו הם חיות מעבדה, שנתלשו מהשדה הטיבעי שלהם ונכנסו בבת אחת לטרקלין המפואר של אניני הטעם.

טוב העמדה הזו ברורה, אבל גם אם יש בה קורטוב של אבחנה אולי נכונה, ממבט מסויים, היא בכל זאת נופלת בפח היקוש של איזשהו מיאוס מאד מונכח של ישראליות כביכול משוכללת ובעלת יכולות שאינה מתפשרת למול האותנטי העממי שאינו בר-שיח ראוי מבחינתה, שיח מעמדי, לפי המבקרת לעמך אין מקום, חריגה בחתי נסבלת להבנתה.

ציור רע כבר עדיף, "רע" במובן הטוב כדוגמת רפי לביא, ולא איזה אאוטסיידר עלוב מאיזו גומחה של מאבטחים עממיים.

http://www.haaretz.co.il/gallery/art/newexhibitions/1.1929547

***

בזמנו יצא לי לבקר במוזיאון גוגנהיים ניו יורק בדיוק בזמן כשעשו ואירגנו את התערוכה הכי מקיפה שנעשתה עד-אז לפחות. הייתי בתוך ההמולה ביקור תוך-כדי שרק בניו יורק אפשרי, תצוגה למתיו בראני, ראיתי גדודי פועלים מרימים הפקה ענקית, בומבסטית, המון כסף היה שם, המון יכולת, הכל היה מתוקתק, לא היה אפילו בדל של משהו לא מוקפד ומוזנח חס-ושלום, כל דבר היה בעצם או ניסה להיות הכי הכי, בחוד, בקצה, באיזשהי נקודה אפילו בלתי מובנת של השיא הבלתי-נגיש,  האוונגרד של האוונגרד, ברם משהו חידד לי את הנפילה או את הוולגריות של הכוח מה שהיום נכנס לשיח  כ..הון ושלטון, גם בשדה של האמנות הייתה ההפגנה שהתנהלה בדיוק באותו זמן מחוץ לכתלי המוזיאון של עובדים שפוטרו כי התקציב נגמר (האם הוא נגמר כי השקיעו מיליונים בתערוכה של בראני? מיד עלתה בראשי המחשבה הזו). בפנים יהום הסער של בראני במלוא חופן הדולרים שנדרשו לשם ההפקת הענקית הגרנדיוזית, אולם בחוץ עשרות עובדים עם שלטים קטנים סיפרו את הסיפור האמיתי, זה שלא רואים בעבודותיו הפאשיסטיות של בראני, את הכוחנות שלו שקיבלה אישוש מדמויות מופת כמו סרה ( מאד מאכזב לכאורה) ראיתי והתפעלתי, וגם נחרדתי, מול העוצמה הזו, מי אני הקטן בתוך כל המהומה הזו, ברעש שהיה בפנים של עשייה כוחנית עוצמתית מול השקט החרישי והלוזרי של ההפגנה בחוץ של עובדים מפוטרים של אותו אירגון עצמו, מוחים בשקט שלמשל לא אופייני לישראלים. גם שם זה היה סוג של שיח מעמדי באמנות.

 

Read Full Post »