פעם התכנסו עניים ממש, לא כמו העניים מכפר שמריהו, בכיכר, הם הקימו אוהלים, לא אוהלים מסוגננים, כי הם באמת היו עניים. לשם המנהיג אז היה צליל לא מספיק צח, ישראל טוויטו, הוא גם לא היה משלנו, הוא לא היה פולני ממש.
Archive for פברואר, 2013
צבא פולניה; כיכר הלחם
Posted in Blogroll, Uncategorized, אקטואליה on פברואר 3, 2013| Leave a Comment »
המחאה החברתית נכשלה
Posted in Blogroll, אקטואליה on פברואר 2, 2013| Leave a Comment »
רוב הנציגים שלה הם אנשים בלתי ראויים, לצערי, הם מובילים אותה למחוזות חסרי עתיד, הבעלות על המחאה שנוכסה וההחלטה על תכנים, תכנים שהם לא באמת מהפכה בתפיסה שהביאה לקיטוב וניכור חברתי כזה עמוק, מעידה באיזה מצב ביש אנחנו.
האם סתיו שפיר או שמולי, או אלדד יניב (צ'ה) או אפילו מנהיגים פחות מסואבים דיברו באמת וחשבו באמת על חלוקה באמת שיוויונית, הרי ברור לכל מי שעיניו בראשו שזה לא היה המצב, מתי עלתה הדרישה באופן פורמלי לחיסול וועדות הקבלה? שהן השיא בההדרה ובחוסר שיוויון החלוקתי, המימסד כאן מחלק את הקרקע לפי שיוך לא רק אתני ודתי, אלא לפי נטיות מיגדריות או לפי מצב בריאותי, הכללים של הקיבוץ (בלי ערבים בלי מיזרחיים בעבר, בלי נכים בלי שונים מיגדרית, ללא עניים וכו) אומצו ע"י המימסד כולו, למעשה מי שקבע את הכללים זה הקיבוץ או המודל הקיבוצי, גם כאשר יש פרוייקט ממשלתי הוא נערך לפי הכללים האלה, היחידים שהצליחו לפרוץ את כיפת הזכוכית הזו, הם החרדים והמתנחלים, הם כחלק הימני במישוואה הצליחו לגרד לעצמם זכויות, אבל האימהות החד-הוריות, או הערבים, או העניים, נשארו בחוץ לפי המודל של הקיבוץ שהשתרש כמודל ציוני.
איך יכולה לבוא דרישה (לשיוויון ללא כחל ושרק) כזו כאשר אפילו שולה אלוני, אורים ותומים של זכויות אזרח בישראל, חיה בשלום במקום שאין בו דריסת רגל לערבים? מיותר לציין שדפני ליפ מעולם אבל מעולם לא התייחסה לעניין ה"פעוט" הזה, וגם לא נדרשה להתייחס אליו, הרי ביבי לא המציא את השיטה של הסלקציה, היא כאן מאז מפא"י ועמוק יותר. הרדידות של המחאה היא כזו שכל מה שמחובר לביבי הוא הדבר שחייבים לשנות או לפחות לדבר עליו, בתהליך משונה גם השינוי של מעשיו הבלתי ראויים של ביבי נמחק, ומה שנשאר זה ביבי עצמו (הוא מחביא דולרים בגרביים הוצג כחלק מלחימה בשיטה), הבעיה ככה טוענים היא ביבי, לא חוסר השיוויון עצמו, אלא ביבי עצמו, לעיתים נדמה שהבעיה של המדינה היא אפילו לא ביבי, עיתונים "מכובדים" מתארים לנו אישה אחת, שרה, כבעיה המרכזית של ישראל, השיח רדוד, והמטרה לכאורה ברורה, והיא להסיט את הדעת מהבעיות האמיתיות (חוסר שיוויון), לפי רוב האנשים סילוקו של ביבי הוא עניין עיקרי, ואלה האנשים ששתקו כאן כשנוצרו עובדי הקבלן, וכאשר היה שלטון צבאי, והערבים הודרו, האבסורד אולי הפרדוקס שחלק מהציבור הערבי עצמו רואה במי שמונע ממנו כניסה למקומות מסויימים, בעל ברית.
הדרישה אם בכלל קיימת במחוזות ממש נידחים ואיזוטרים כמו כאן בבלוג, לפעמים שומעים לה הד בחצי פה בבמה מרכזית באופן מקרי ובלתי מחייב, העניין הוא שהציונות נתפסת כמי שחייבת לשמר את ההפרדה, החלוקה, בעצם אין לציונות קיום ללא ההדרה וללא חלוקה גזענית לפחות כאשר כל ניסיון לגבש שיוויון נחשב לכפירה בעיקר, וזו הבעיה מכאן מתחיל הכל, והפשע המרכזי של השיטה, איש לא ייעז להתנגד לתופעה, הרוב גם מקרב המוחים שייכים למיינסטרים הציוני, העדרי, שמסרב להביט למציאות בעין החצי חסומה, מי שמדבר ובאמת מתכוון להגיע לשיוויון אפילו מינמלי חברתי, נחשב לשמאל קיצוני, אנטי-ציוני, ומודר כחלק מהתופעה מהשיח המרכזי. למעשה החלופות לביבי, הן בערך אותו דבר. עובדי קבלן ישארו גם אחרי לכתו של ביבי, החלוקה שלערבים אין כניסה לחלק מהמקומות, תשאר גם היא, והעוני ימשיך להתפשט כי הבעיות של החלוקה נשארות, אינן מטופלות אפילו ברמת התודעה.
Huma Bhabha
Posted in Blogroll, ויזואל on פברואר 1, 2013| Leave a Comment »
אמנית ילידת פקיסטן, עובדת וחיה בארה"ב, פסלת, הפסלים שלה הם מין איסוף וחיבור של חומרים סוג של אסמבלאז'. כעת מציגה ב- PS1 ניו יורק.
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
