הביאנלות מחייבות אמנות של ביאנלות, או לפחות הפקה של כוכבי פופ למציגים. מכבש עצום של אינטרסים לאומיים, ארצות ויבשות, כוח וקאפטליזם כבירים. הבשורה אינה כזו מהפכנית, אבל היא נדרשת, היא סוג של חגיגה, הפנינג, הרצון להמשיך הלאה ולגלגל את ההמשך הדרוש או הלא-דרוש, להפגין נוכחות, ולנצל את כל האפשרויות האפשריות עד תום.
שוק של צרכני האמנות, הביאנלה משחקת חברתית במגרש של השבעים, אפילו אם יש נציגות מאיזורים בהם אין סמנים של עושר בולמי מערבי.
מה מצליח לחדור לאוסף הרעיונות האמיתי והנכון לאמנות ולשרוד שם, הזמן מספר, במלאכת הכיבוש המיידית החזק דורס את החלש גדולי הממננים העכשוויים של אמנות הם הבנקים, שהם הקניבלים הגדולים של החברה המערבית תפקידם אינו רק לדחוף עוד ועוד כוח וכסף והשפעה למי שכבר במילא עמוסים בעושר , כסף והשפעה, הם גם הכלי למגר את החלשים למנוע מהם יכולת לנדנד בקול ענות חולשתם לעיני כל, המעמד הזה מזנה אך גם מזין את הכוחות הפועלים, שוב ושוב בתנועת מטוטלת לא מודעת, פעילה וזזה נוכחת ומפעילה, כרוח תזזית הלאה והלאה.
כתיבת תגובה