התקינות הפוליטית או הבורגנית , כי הבורגנות נושאת עליה תו פוליטי למשל הגברת רבין שלא עשתה שום דבר מועיל בשום תחום ועבור שום נושא מלבד האדרת השם רבין במיוחד לאחר הרצח ויש שטוענים שלא רק האדרת השם אלא חמדנות לשמה עומדת מאחורי הנסיון שלה להלך אימים על הציבוריות הישראלית בהקשר לרבין ולרבין בלבד כאילו הוא יצור שממי מעל למציאות והיחס אליו כאילו הוא אל. והיחס הזה מופגן בלי שום סייג תבוני מרומז אפילו, אז נקרא לה בורגנות פוליטית והיא אכן כזו. היא לא ראויה לשום כותרת "שמאל קיצוני" אם-כבר היא התגלמות הימין, וגם אביה היה לא יותר מימין מרכז וזה בהקשר לפסילת זילבר ע"י גברת הבורגנות רבין בשם מורשת מפוקפקת שאם-כבר מפשפשים בה היא בהחלט לא כזו שיש מה לנפנף בה. אבל לא בזה ראוי לדון אלא בהבדל בין הגישה ה"נאורה" לווגנר ולזו המופגנת כלפי זילבר, שכידוע אוחז בדיעות די ימניות יש יטענו כהניסטיות (אני מכיר כמה "שמאלנים" כהניסטים ממנו בפועל שונאי אדם עניים למשל ו שונאי ערבים מוחלטים) ולעומתו ווגנר שהיה לאומן ואנטישמי (חביב הנאצים אבל לא נאצי בעצמו מטעמי הפערים בזמן לפחות). מה שגרם לכמה שמאלנים דגולים כמו המאסטרו דניאל ברינבאום לנגן את ווגנר בלהיטות ופה ושם אפילו נוכחים באלה הסוגדים לו ומנסים בכל הזדמנות לדחוף את המוסיקה שלו אפילו ללב הבורגנות חובבת המוסיקה בישראל – ואף אחד לא חושד באותם אנשים כי הם לאומנים או אוחזים בדעות חשוכות מהסוג בהם אחז או נחשד בזכות אותם דעות ווגנר עצמו. אף שחלוקות הדעות לגבי גדולתו של ווגנר כמלחין דגול, יש לא מעט שסולדים ממוטיבים מסויימים במוסיקה הרעשנית והגדולה מהחיים שלו. זילבר לעומתו לחלוטין לא במקום הזה במוסיקה בעיקר הוא מלחין שהיה חלק מהמיינסטרים המוסיקלי "האיכותי והארצישראלי" ורוטבליט ושלום חנוך שיש להם עשיה משותפת עימו יעידו עליו, והם בהחלט לא נחשבים לכהניסטים. אז מה קורץ כל כך ל"נאורים" מצד אחד לפסול את זילבר ומאידך לאמץ את ווגנר?
נפלאות דרכי האדם, הבחירות שלנו לפעמים כל כך מפוקפקות שניתן ליחס אותם בעיקר לגחמות או לנפש מעורערת חלקית לפחות. או סתם להחצנה של משהו שלא בררנו עדיין ביננו לבין עצמנו.
החלוקה עצמה בין האמן לדעותיו הפוליטיות נכונה אולי בגדול, אבל קשה לעיתים להתמסר לגישה הזו במיוחד כששומעים את הדעות בהקשרן הפוגעני למשל פגיעה בציבור של אנשים שונים שאינם צד פוליטי אפילו, אבל גם מאיר אריאל התחלק שם, ואותו אחינועם ניני לא הייתה פוסלת, בטח שהאולטרא בורגנית הימנית הגברת רבין לא הייתה מעזה לפסול את מאיר אריאל ז"ל שלפחות ביחסו להומואים היה דומה למלחין זילבר.
הצביעות חוגגת, אבל לא רק בצביעות עסקינן, אלא בעיקר בסתימת פיות, בחופש להביע דיעות מרגיזות ולא מקובלות, מה שהיה צריך להיות חלק מאופי של חברה שמתיימרת להיות פתוחה וליברלית.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
