הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

יש כתבה בהארץ,  על עובדים תאילנדים שעובדים בחקלאות היינו במושבים ובקיבוצים. שימו לב לנתון המצמרר הזה, מאז 2008 ועד 2013 מתו 122 עובדים תאילנדים, שוב אני חוזר מתו (במילוי תפקידם?) 122 עובדים תאילנדים, במרוצת השנים אנו מתבשרים על תנאי המחיה של חלק מהעובדים, לולים הוסבו למגורים וכו, וכל פעם שאנו שואלים למה עברי ישראלי ערבי כיהודי לא יכולים לעבוד בעבודה חקלאית, עונים לנו מהקיבוץ והמכפר שרק תאילנדים יכולים לעמוד בתנאים, ותאילנדים לא מפונקים, הישראלים מפונקים.

אם זו לא שערוריה נפשעת מה היא שערוריה נפשעת?   איפה אירגונים לזכויות אדם? איפה המשטרה?

בישראל הקנבליזם נגד עובדים אינו נעצר בתאילנדים המטרה היא כל העובדים ה"פשוטים" שלא חוגגים בליל סדר עם עם ישראל סביב השולחן בחדרי האוכל בקיבוץ אין להם מקום.

מהתאילנדים זה מגיע לעבדי הקבלן שמספרם בישראל מתקרב למיליון המנוצלים תחת כנפי השכינה של הממשלה וההסתדרות שעסוקה בועדי הבנקים ומקורות וחברת חשמל והתעשיה האווירית. כל יתר בני התמותה הם עבדים ובליל סדר יש להוסיף שעבדים היינו במצרים ובישראל ובקיבוץ ובכפר ותחת מגפי הקלגסים מההסתדרות וממשלות ישראל.

מהכתבה:

על פי נתונים שמסרה בשנה שעברה שרת הבריאות, יעל גרמן, לח"כ דב חנין (חד"ש), בין שנת 2008 לאמצע 2013, מתו בישראל 122 עובדי חקלאות מתאילנד, 43 מתוכם לקו בתסמונת המוות הלילי הפתאומי. על פי הפירוט שנמסר, העובד הצעיר ביותר שמת כתוצאה מהתסמונת היה בן 23 והמבוגר ביותר בן 42. הגיל הממוצע של העובדים שמתו היה כ-35. עוד עולה מהנתונים, המתפרסמים כאן לראשונה, כי חמישה מהעובדים שמתו התאבדו, וארבעה נרצחו. 22 מתו ממחלות לב וב-22 מקרים (כמעט 20% מכלל מקרי המוות בקרב העובדים התאילנדים) לא נערכה נתיחה ולכן לא ידועה סיבת המוות.  סצ

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.2281881

לפי הכתבה מנסים לתלות את סיבת המוות באיזו תסמונת מיסתורית,  ואיני חוקר מוות אבל באמת התסמונת היא חזירות בהמית של הקבוצה שנחשבת לנאורה משום מה, ומוגדרת אצלנו תחת התואר "ההתישבות העובדת" זו אותה קבוצה שדואגת שעבור המזון שאנו אוכלים נשלם כפל וכפליים מכל מקום אחר בעולם כולל בירות אירופה וארה"ב שלכאורה אמורים היו להיות  יקרים מאיתנו גם כשמדובר במוצרי מזון בישראל.

אז הנה התשובה איך הלובי החקלאי ממיט חרפה עלינו על כולנו כי ישראל היא קיבוץ, בעצם קיבוץ אחד גדול ורק בישראל יש מקומות חשוכים כאלה שנחשבים משום מה לנאורים ולהומניסטים, אגב משרד הכלכלה שבראשו עומד עוד בוגר סיירת, הבנט, לא עושה דבר ואינו מנסה לאכוף חוקי עבודה בישראל אצל אלו הזקוקים לכך עבדי הקבלן והעובדים הזרים, הלובי החקלאי מתעמר בעובדיו או נכון יותר בעבדיו, ואותו חומר אנושי המצוי בקיבוץ ובכפר מצביע למר"ץ ושר על אחוות עמים, והתוצאה לפנינו, 122 הרוגים.

***

אי-אפשר שלא לשבח לכאורה את עיתון הארץ על הכתבה ואת העיתונאים, לכאורה מלאכה חשובה מאין כמותה אבל שמתי לב שהמילה קיבוץ לא נשמעת, כאילו בקיבוצים אין תאילנדים  העובדים עד צאת נשמתם, וזה בכוונת מכוון. לצערי החיפוי, ההסתרה וההשתקה סביב ההתיישבות העובדת עומדת בסתירה לכתבה עצמה. יש אנשים במיוחד בקיבוץ שם גם לערבים ולנכים אין כניסה, הקבוצה היחידה בישראל שמוקפת ע"י חוק (חוק וועדות קבלה) בחומת אפרטהייד גזענית, גם על זה וגם על היעדר האשמה פוליטית מכוונת – בכתבה הרי הדברים מתרחשים בקיבוצים ובמושבים לא על פלנטה אחרת. כאשר ברור שבכל הזדמנות אחרת לסיפור מזעזע דומה לזה היה הד פוליטי.  הבמה וגם הכותבים לא מסתירים איפה הבית הפוליטי שלהם ולכן מן הסתם הכתבה הרבה יותר מינורית שמייחסת חלק מהבעיה ל"תסמונת מיסתורית" ולא לניצול ציני  נפשע ופשע נגד האנושות של עובדים חסרי ישע התעללות נפשעת אפילו אם נניח יש להם "מחלה מיסתורית" איך ייתכן שמעסיקים אנשים כאלה שעות על גבי שעות ולמעלה ממאה איש בחמש שנים מתים כתוצאה מהעסקתם בתנאי עבדות. יש מקום מזמן להאשמה ולציון מי האשמים חברות הקבלן והמעסיקים הישירים וכי הקיבוץ יהיה תחת זכוכית מגדלת של התנועה לזכויות אזרח, יש שם פשעים נגד האנושות שמתנהלים תחת פסטוריליה רקובה ומושחתת וגם הכתבה הזו עושה חסד עם הקיבוצים והמושבים רובם ככולם בעלי גוון פוליטי הקרוב לכותבים.

היבט נוסף למקרה הוא לגבי עובדי הקבלן גם עובדי הקבלן זוכים ליחס מחפיר מהחברה הישראלית בגיבוי ההסתדרות שהיסטורית בשנות החמישים דרך מפא"י נוצרה המציאות הזו – כן ההסתדרות היא שיצרה כאן עבודה סוג ב' , הרי הנטיה תמיד להאשים את חברות הקבלן, את הסרסורים שאכן אשמים והם חלק מתמונת הרשע. אבל מי מאפשר את קיומה של התופעה? שוב ההסתדרות והעובדים הנורמטיבים ומזמיני העבודה היינו המדינה ומוסדותיה הם שעומדים מנגד ויוצרים את המסגרת של העבודה המחפירה הזו. בהינתן והתופעה קיימת משנות החמישים, מזמן העליה הגדולה של שנות החמישים, נשאלת השאלה שוב: איפה האנשים הנאורים, איפה האנשים שהיו צריכים לעמוד על המשמר, בדיקה חסרת פניות ללא משוא פנים תבהיר שדווקא ה"נאורים" הם מחוללי התופעה, הם שיצרו את המציאות הזו ועכשיו ייתכן שבניהם ואו נכדיהם יהפכו בעצמם לעובדי קבלן, כי זה אף פעם לא נגמר רק בקבוצה אחת – זה יתפשט ויגיע למחוזות לכאורה בטוחים, המציאות הבהמית והחזירית מגיעה בסופו של דבר לכל הגוף,  היא מתפשטת כמו מגפה כמו מחלה לכל המדינה ותושביה ללא הבדל.

Read Full Post »

דיסקין היה ראש שב"כ ולפני כן במשך שנים איש שב"כ, ייתכן שזה כורח בל יגונה שקיים בכל מדינה, להיות מענה של אנשים במרתפים חלקם חשוכים, להעלים אנשים, לעשות הכל בשביל הביטחון – זה כורח בל יגונה בהחלט ניתן לקבל את האמירה הזו – גם אם אדם רואה עצמו איש מוסרי.

ברם שמאל הומניסטי, שדגלו העיקרי והמבדיל אותו מהימין לכאורה זו אותה תכונה ערטילאית של "הומניזם" גם לכאורה. על פני דיכוי ושמרנות אכזרית, לא יכול להתקרפן עם דמות יגון נוסח דיסקין, ועושה רושם שהשמאל הבורגני הישראלי אוהב במיוחד אנשי דמים מסוגו של דיסקין.

זה הפך כבר לסוג של מכת שמאלנים, כל במאי מראיין לו איזה ראש שב"כ או בוחר לו אנשי שב"כ בכירים שכל חייהם עסקו בפעילות הומניסטית מוכרת במרתפי השב"כ, יופי, והנה בערוב ימיו אותו איש שב"כ או בערוב תפקידיו בשב"כ הופך לאורים ותומים של השמאל, של ההומניזם הטהור הראוי לנאורות – ומציג אפילו תורה בדוקה עם תכנית פעולה מה לעשות ואיך.

כמובן שאף דיסקין לא מוותר על הפנסיה שלו. שאותה הרויח ביושר במרתפים חשוכים.

Read Full Post »