דיסקין היה ראש שב"כ ולפני כן במשך שנים איש שב"כ, ייתכן שזה כורח בל יגונה שקיים בכל מדינה, להיות מענה של אנשים במרתפים חלקם חשוכים, להעלים אנשים, לעשות הכל בשביל הביטחון – זה כורח בל יגונה בהחלט ניתן לקבל את האמירה הזו – גם אם אדם רואה עצמו איש מוסרי.
ברם שמאל הומניסטי, שדגלו העיקרי והמבדיל אותו מהימין לכאורה זו אותה תכונה ערטילאית של "הומניזם" גם לכאורה. על פני דיכוי ושמרנות אכזרית, לא יכול להתקרפן עם דמות יגון נוסח דיסקין, ועושה רושם שהשמאל הבורגני הישראלי אוהב במיוחד אנשי דמים מסוגו של דיסקין.
זה הפך כבר לסוג של מכת שמאלנים, כל במאי מראיין לו איזה ראש שב"כ או בוחר לו אנשי שב"כ בכירים שכל חייהם עסקו בפעילות הומניסטית מוכרת במרתפי השב"כ, יופי, והנה בערוב ימיו אותו איש שב"כ או בערוב תפקידיו בשב"כ הופך לאורים ותומים של השמאל, של ההומניזם הטהור הראוי לנאורות – ומציג אפילו תורה בדוקה עם תכנית פעולה מה לעשות ואיך.
כמובן שאף דיסקין לא מוותר על הפנסיה שלו. שאותה הרויח ביושר במרתפים חשוכים.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
