מה הטעם לשמור איזה אקוורל דהוי משנות השמונים, משיעור בגן ביפו בו הגן הנשקף מתערבל לו בצריח מסגד נטוש, כמעט כאילו היה זה שיר שמתאים לאבי טולדנו, אבל לא בשיר חפצתי. גם האקוורל היה שם, והיה וזהו.
בתוך קלסר ישן הביטו אלי שלושה חרקים שאין לי אלא לתארם כרעבים לאקוורלים ישנים, הם התערסלו מוצאים אחד את רעהו במין טירוף חושי חרקי, על פני הציור התמים, אוכלים את הנייר בתאווה לא מוסתרת, משל היה מאכל טעים וערב לחיך החרקי שלהם. הבטתי בהם באכזבה מסויימת, הציור כבר דהה, היו בו כתמים לבנים, והיצורים הקטנים ניצלו את ההזנחה כדי לחורר את הנייר ולהשאיר בו כתמים בהירים עדות לתאווה יוקדת, האקוורל היה מצע לאורגיה מעוררת תאווה, הם רקדו בשלוש, כמעט בבוז, תוך כדי שהם משאירים סימנים לאורגיה הנלהבת שרק הציפה אותי בחמלה מיותרת עד כדי עצב מסויג.
Franz von Bayros
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
