הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מי שמרים יד על מנהיג פוליטי מרים יד על המשטר הדמוקרטי. רצח של מנהיג נבחר הוא רצח של הדרך הדמוקרטית.

מעבר לתובנה הזו ספק רב אם יתר הדברים ראויים להחשב כמורשת. כי ברור שמי שמנסה לייצג את השלום כדרך רבין חוטא לאמת, או למעשה מנכס את רבין והרצח לתוך אגנד'ה שלא רבין הגה "ומשתיל" לתוכה דברים שלא היו ולא נבראו ועושה שימוש ציני בטרגדיה. החתירה לשלום גם היא לא המורשת של רבין לפניו היו כאלה שחתרו לשלום.  בהצלחה רבה יותר.

תהליך השלום אם הוא מנוכס לרבין הופך לבן ערובה, השלום לא זקוק למורשת רצח אלא ההפך ולהיות נחלת הכלל ואין מקום להרג או רצח כחלק מתהליך שלום זה טיעון מפוקפק וחסר סיכוי במיוחד. גם אוסלו שהביאה לרצח אלפים, משני הצדדים, אינה מורשת שיש לה תוחלת או הנחלה לעתיד, אוסלו זה תהליך שכשל יהיו שיאמרו שהוכשל. אבל גם יהיו ויש מי שאומרים שאלמלא הרצח רבין היה מסלק את עראפת לאחר שהבין שהוא בגד בו ורימה אותו. אבל אוסלו והתהליך לא היה סיפור מוצלח גם לפני הרצח.

הרצח הביא לאסון למשטר הדמוקרטי, זו המורשת ותובנה היחידה הרלוונטית. למשטר דמוקרטי יש דרכים להתנהל מול קונפליקטים יהיו קשים כאשר יהיו,  והרצח הוא לא דרך אלא סיכול המשטר הדמוקרטי.

יש כאלה שהולכים רחוק ומביאים דוגמה מעריצים שאין דרך לסלקם אלא ע"י מעשה התנקשות, אבל אז לא מדובר בדמוקרטיה ורבין לא היה עריץ או דיקטטור הוא נבחר דמוקרטית וחוסל על מנת לחסל את דרכו ולהפסיקה – מנהיגים בדמוקרטיה מוחלפים רק בבחירות. אבל מה שחוסל באמת זו לא הדרך כי היא כבר חוסלה טרם הרצח – והשלום כאמור לא חוסל ולא יחוסל כי רבים דוגלים בו והמנהיג של הימין בגין דגל בו והביא להסכם השלום הראשון שדווקא לא כשל גם בראיה היסטורית למרות שכרגע אינו משכנע, עצם הפסקת ההרג בין המחנות זו הצלחה, להבדיל מאוסלו שלא הפסיק את הרצח וההרג אלא הגביר אותם. הנפגע העיקר הוא המשטר שמאז מקרטע, והדמוקרטיה עצמה היא שספגה מפלה ומכה וטרם שוקמה,  השיח מאז הרצח הפך אלים יותר.

השלום ימשיך, זו שאיפה בסיסית הומניסטית ואפילו יהודית. לפעמים כשאני שומע את "אנשי רבין" נדמה לי שהם מוכנים לחסל את השלום לעתיד כי עצם השגתו מהווה בעיה למורשת שהם המציאו, לפעמים נדמה כי אנשי ה"מורשת" שניכסו את השלום לצורכיהם, חושבים שהעונש הראוי לעם שרוצח את מנהיגו, הוא הקרבת השלום בשם איזו שהיא התנהלות נקמנית לא פחות מסוכנת ומתועבת מהרצח עצמו.

כדאי שהשלום לא יהיה נחלתו של איש אחד או מחנה אחד, כי עצם טבעו של  אותו שלום נכסף היא שהוא נחלת כולם, וזו המטרה בעצם הגשמת חלום השלום.