הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בעקבות אוסלו נרצחו אלפים, במהלך אוסלו נרצחו ונהרגו אלפים, אלפים נפצעו – משני הצדדים, אלפים איבדו את חייהם, איש לא מדבר עליהם, הם קורבן הרצח הנתעב של יגאל אמיר. הרצח האחד שמכסה אלפי רציחות, אין מראה מקום לאלפי בני אדם שנרצחו.

איש לא שואל, איש לא חוקר, אין להם זכר.  אין להם יום זיכרון, אם מדברים עליהם זה נחשב להסתה, לאיזו הסתה?

מסתבר שלזכור יש צד פוליטי, מותר לזכור רצח אחד מתועב, אסור לזכור אלפי רציחות. למה?

המנגנון שמאפשר את ההתעלמות הזו מזכיר את הפסיכולוגיה של המרטירים, אדם אחד שחייו חשובים יותר מהמון בני אדם.