איני יודע מה אירע, אין לי שמץ מושג, כאשכנזי אני לא מהצד שנחטפו ממנו למרות שפה ושם שמעתי שגם ילדי יוצאי רומניה נעלמו, הבעיה שוב שאיני יודע ויש מעטה של השתקה.
כי יש חיסיון עד שנת 2071.
כן אני לא מאמין שזה נכון, אבל האיש הממונה על התיקים מציין זאת כי תחת עננה גדולה של חשדות שאין לדעת מה נכון ומה לא נכון יש חיסיון, למה?
אולי החיסיון הזה דומה לזכות השתיקה הפעם לא של הרצוג שמנסה לחלץ את פושע הבחירות ברק מידי החוק אלא ניסיון שקוף למנוע אינפורמציה על מפא"י וזה מעשה מועד כנראה להטיל כתם ואו צל על כולם עלינו על כל האשכנזים – גם אם אין לנו יד ורגל בעניין חטופי תימן, כאילו יש קנוניה משותפת לנו ליוצאי עדת האשכנזים. דורשים שקיפות על גלידת המסטיק של שרה נתניהו, אולם ברם, ילדים נחטפו, לכאורה, ומוטל חיסיון על ארכיון.
כל השקט המשתרר כשיש פשיעה כזו מצד המימסד של מפא"י חייב לעבור מהעולם, לאלתר.
מעדות החוקר שישב באחת הוועדות מעיתון הארץ:
ת הילדים לקחו ישר ממעון הילדים לבתי החולים", המשיך חובב, "ועכשיו לא
יודעים לאיזו משפחה להחזיר. אתה צריך להבין איזה תנועת ילדים מוטרפת התנהלה אז ממוסד למוסד. מבילינסון לדג'אני. שם מגלים חשד לשחפת ושולחים את הילד למחלקה השחפתית. מהמחלקה הזאת מעבירים לויצ"ו-צפת להבראה, או לבית חולים איתנים. ההורה, אם טרחו בכלל לומר לו איפה הילד, יודע שהילד בבילינסון, נגיד. ונניח שהגיע כבר לשם, איך הוא יכול לעקוב אחרי תנועת הילד? איך יכולים כל בתי החולים האלה לדעת למי שייך יחיא הזה ומאיפה בא. באמצע התנועה הזאת ממקום למקום הוא כבר יחיא בין עשרות יחיא אחרים, ללא תג מזהה. אז בית החולים מתקשר למחנה שממנו, כך הוא משער, הגיע הילד ואומר להם, תראו, יש לנו איזה יחיא מהמחנה שלכם, תשלחו את ההורים לקחת אותו. אבל של מי הילד יחיא? היו רבים כאלה במעון במחנה העולים וההורים לא ידעו על פי רוב ששלחו את בנם מהמעון לבית החולים בעיר. הילד היה חולה, שלחו, לפעמים הודיעו להורים, לפעמים לא הודיעו".
ואף אחד לא ניסה למצוא את ההורים?
"ליד מעון הילדים היה כרוז: ילד עם רמקול ידני מפח. והילד הזה מתחיל להכריז במחנה, 'משפחת יחיא, משפחת יחיא, הילד שלכם בבית החולים, תלכו לקחת אותו'. אז פתאום מופיעות בבית החולים חמש משפחות יחיא לחפש את הילד שעליו הכריז, ויחיא במקרה זה הוא שמו הפרטי של הילד, לא שם המשפחה. מראים להן את הילד וכולם אומרים 'זה לא הילד שלנו' וחוזרים למחנה בלי הילד. מנהל המחלקה ממתין בסבלנות, המחלקה מלאה ילדים. ממתין ממתין ובסוף מפנים את הילד לויצ"ו לאימוץ".
כמה ילדים כאלה, שלא נמצאו הוריהם, הופנו לאימוץ?
"עשרות רבות, אם לא מאות".
http://www.haaretz.co.il/yemenite-children/1.2915628
***
יש אנשים שמדברים על שואה, זה מבחיל.
אין שום קשר לשואה, אבל ויש אבל.
מדובר בבעיה קשה מנשוא, היו במפא"י ובתנועה הציונית בעיות וגזענות מובנת.
"
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
