הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

ככלל אין סובלנות לדעה אחרת בישראל, לא בקרב היהודים מימין ואו משמאל ולא בקרב הערבים.

אבל אין כנראה חפיפה בין ההסתרה והכיסוי בין הימין לשמאל, והפלא ופלא לשמאל יש עזות מצח הרבה יותר חמורה מהימין בסתימת פיות בהתייצבות כאיש אחד מול האשמות אפילו פליליות. בימין  התופעה גם קיימת אבל היא הרבה פחות בולשביקית לכאורה.

לאחרונה מפרסם בהארץ כותב בשם עבד ל. כתבות בהן הוא מותח ביקורת בעברית על החברה הערבית, וכל מיני תופעות להן הוא עד כערבי בישראל.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2967734

הוא מבקר קשות את החברה הערבית על אלימות פנימית כלפי ערבים שקיימת בתוכה.

מיד נזעקו ערבים לכנותו "ערבי טוב" על משקל 'ערבים טובים' שזה מין ביטוי הן ערבי ובעיקר יהודי למישהו שמתהלך לפי הדעה היהודית הרווחת, היינו מנסה למצוא חן בעיני היהודים על חשבון אחיו הערבים, אולי ביטוי שהוא שלב אחד לפני הכינוי "בוגד". הגדיל לעשות ג'קי חוגי שממש יוצא נגד התופעה בה ערבים יוצאים בגלוי נגד התנהגות של ערבים אחרים. אולי הוא צריך להסתכל בראי ולחשוב מה משמעות הרעיון שרק ליהודים מותר לצאת נגד יהודים אחרים.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3094456

באותו עיתון הארץ כותב יצחק לאור שהואשם לכאורה בהטרדות מיניות ואף אונס כמדומני, דבר שנחקר אך לא הגיע לבית משפט אולי מחוסר ראיות אולי מחוסר אשמה ואולי מהתיישנות, איני יודע. הוא כותב על ספקטרום רחב מענייני תרבות ועד ענייני מוסר פוליטיים. אסור או נמנעת הזכות להגיב להגיגיו בשל כנראה ניסיון של אירגוני נשים להגיב ישירות דרך הארץ על מה שמכונה "פרשת יצחק לאור" (ב-3 בפברואר 2010 פורסם באתר "העוקץ" פוסט של אשכר אלדן-כהן בשם "על האונס" בו טענה שלפני כ-20 שנה נאנסה בביתה על ידי גבר שהכירה.^[28] תוך ימים ספורים נפוצו שמועות כי מדובר בלאור. ב-17 בפברואר הוצג בתוכנית הטלוויזיה "המקור" תחקיר שבו סיפרו נשים אחדות כי סבלו הטרדה מינית ותקיפה מינית מצד לאור, בעת שעבד באוניברסיטת תל אביב, עיתון "הארץ" ובבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ונטען שפוטר משם בשנת 2002 לאחר שסטודנטית התלוננה כי כפה עליה מגע מיני.^[29] לאור הכחיש טענות אלה.) מויקי https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%A7_%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8 .

ובכן למאמריו שאת חלקם אני קורא ולא פעם מסכים לחלק מהדברים, סגורה האופציה להגיב, בטוקבקים שגם כך במילא באתר הארץ מצונזרים ביד גסה בלי קשר לרמת התגובה ואו לשפה בה התגובה נכתבת לא פעם נדמה שהפסילה היא פשוט צנזורה גסה.

שבו בנפשכם רב יהודי או מנהיג מהימין או ערבי או חרדי, שכל מה שנאמר על יחסו לנשים דומה במעט למה שנאמר כלפי יצחק לאור המשורר.  הארץ הייתה רועדת.

מולנו מערכת בחירות אמריקאית וולגרית ונמוכת מצח שמתנהלת בין הטענות להתנהגות "יצחק לאורית" של המועמד טראמפ אל מול ההתנהלות של ביל קלינטון בעלה של המועמדת מנגד.

זה העניין העיקרי שמתנהל ברשת ואולי גם במערכת הבחירות עצמה.

כלומר השמאל רואה בהתנהגות מהסוג בה נהגו טראמפ וכנראה גם יצחק לאור כלפי נשים כמשהו הפוסל את המועמד מלהיות נשיא, או בעל משרה ציבורית. אבל בניגוד לימין שבו מנהיגים רפובליקאים מתנערים מטראמפ אצלנו לא נשמע קולו של סופר שמאלני אחד בהקשר של יצחק לאור, שקט ודממה.

נזכיר כי השר סילבן שלום חיסל /חוסלה הקריירה הפוליטית שלו,  בשל האשמות שלא הוכחו בבית משפט.

בעיתון לאנשים חושבים ממשיכות להתפרסם כתבות של מי שהואשם לכאורה באונס.  במדור דיעות.

לאחרונה אף פרסם לאור בהארץ מאמר נגד היחס המפלה כלפי ערבים בשם: "ערבים יקרים"

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3087507

אז מי יכול להסביר את האיפה והאיפה, לאחד מותר, לשני אסור.

ומה עם חופש הביטוי עצמו למה לערבי אסור לבקר את החברה הערבית אפילו בשיח הישראלי מבלי שייחשד כבוגד?

כמו שנאמר שאלות רבות בלב, תשובות מעט.

זכור בני ציפר שאימץ לעצמו סגנון כתיבה מתריס כלפי השמאל (רחמנא לצילן, בשיא ההתנפלות על שרה נתניהו העז לפרסם טור חיבה כלפי הזוג) ולאחרונה הפך לכוכב ממש בזכות כתיבתו זו, שלרובה אני מסכים בהיותה קול בודד באפלה של דעת אחת כבושה שהשמאל מפגין וחוסר הכבוד לחופש הביטוי, השמאל גרם להשתקתו של בני ציפר, שסיים את הכתיבה שלו במאמר התנצלות מהדהד: "בבקשה תסלחו לי"  …http://www.haaretz.co.il/magazine/zifferland/1.2877421

השיא של הכתיבה נגדו פרץ משכתב כי לאמנים יש חופש מוסרי שאין לכל בן תמותה אחר. את ציפר הרחיקו, אבל יצחק לאור ממשיך להגג. אציין כי הטענה של ציפר על חופש מוסרי רחב של אמנים היא נכונה היסטורית ועובדתית. ברם ציפר עיצבן יותר מידי שמאלנים צבועים ויקרים.

אולי מידת הסלחנות גם היא נתונה לפרשנויות.

אחת מההופעות המתריסות כלפי השמאל.