אחת הסיבות לכך שאין בדיוק עיתונות חופשית בישראל היא ברשימה החלקית הזו שמפרסם אלי ציפורי בגלובס.
איך מתמנים בנים של לגלצ הוסיפו לרשימה את יאיר לפיד ואולמרט.
הרשימה:
גיא זהר, בנו של עו"ד אלי זהר, מבכירי עורכי הדין בישראל, בין היתר פרקליטו של אהוד אולמרט וחברו הטוב. עו"ד זהר עומד בראש משרד גולדפרב-זליגמן, ממשרדי עורכי הדין הגדולים בארץ. גיא זהר עובד כיום בערוץ 10.
קרן נויבך, בתו של אמנון נויבך, שהיה בחבורת ה"בלייזרים" של שמעון פרס וכיום משמש יו"ר דומיננטי מאוד של הבורסה לניירות ערך שנקלעה למשבר בשנים האחרונות. כזכור, חשפנו פה בעבר שבתו שימשה כתבת גלי צה"ל בוושינגטון בדיוק בתקופה שבה כיהן האב כציר הכלכלי של ישראל שם. כשחזרה לישראל מונתה לכתבת לענייני מפלגות בערוץ הראשון ואחר-כך לכתבת מדינית. ללא ספק קידום מהיר. זה אותו ערוץ ראשון ותיק שקידם אותה וסופג מחבריה לקליקה ביקורת על סיאוב, מחובריזם ומקורביזם.
גיא פינס, בנה של ציפי פינס, המנהלת הוותיקה של תיאטרון בית ליסין ובעבר מנהלת תיאטרון באר-שבע, במאית ומורה לתיאטרון.
עמליה דואק, בתם של נחמה דואק, עיתונאית ותיקה ב"ידיעות אחרונות", ואלוף במילואים יוסי בן-חנן, ששימש בין היתר קצין שריון ראשי. עמליה דואק משמשת כיום כתבת כלכלית בחדשות ערוץ 2.
גיא רולניק, בנו של עמוס רולניק, בעל חברה פרטית להוצאה לאור. עמוס רולניק, בן קיבוץ השייך לשומר הצעיר, נחשב מחובר לפוליטיקאים על-פי תחקיר "ידיעות אחרונות". כזכור, רולניק האב גייס מיליונים לעמותה עם רעיון מגלומני להקים פה את עמק התנ"ך ולקדם פרויקט כתיבת התנ"ך על-ידי מיליוני מאמינים ברחבי העולם בלשונם. העמותה גייסה מיליונים בעזרת האב, חלקם מחברות ציבוריות הנמצאות באחריות העיתונאית של בנו כעורך "דה-מרקר", כמו מי עדן, בנק הפועלים וקבוצת אי.די.בי. הכספים זרמו לחברה פרטית בבעלות רולניק האב למימון נסיעותיו ברחבי העולם. מי עדן, למשל, זכתה לכיסוי מחמיא על-ידי הבן, שמציג את עצמו כיום גם כסגן מו"ל "הארץ", אף שבשנים האחרונות הוא נמצא רוב הזמן בארה"ב ומטיף ממרחק של אלפי קילומטרים לציבור הישראלי ולפוליטיקאים הישראלים כיצד להתנהג.
דפנה ליאל, בתם של אלון ליאל – לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ויועצו הקרוב של אהוד ברק וכיום, בין היתר, חבר במועצה הציבורית של "בצלם" – ורחל ליאל, מנכ"לית הסניף הישראלי של הקרן החדשה לישראל. דפנה ליאל משמשת כיום כתבת הכנסת של חדשות ערוץ 2. ליאל האב, כך על-פי ויקיפדיה, השתתף בפנייה לממשלת ברזיל לא למנות את דני דיין לתפקיד שגריר ישראל בברזיל, ועמד בראש קבוצה של אנשי שמאל שחתמו על עצומה לחברי הפרלמנט האירופי להחריף את הצעדים המפצלים בין ישראל בגבולות הקו הירוק לבין "השטחים הכבושים".
רוני שוקן, בנו של עמוס שוקן, מו"ל "הארץ דה-מרקר". התפוח, מתברר, לא נפל רחוק מהעץ, לפחות בדעות הפוליטיות, אבל גם ביהירות, ההתנשאות הנפוחה מחשיבות עצמית ויודעת כול, בטח יותר מכל הטיפשים והנבערים, שלא מתיישרים עם עקרונות הצדק המוחלט שהם מייחסים לעצמם.
תמי רשף, בתו של צלי רשף ואחייניתו של רפי רשף. צלי רשף הוא ממנהיגיה הבולטים של תנועת "שלום עכשיו" וכיהן בעבר כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה.
כרמל רפאלי, בתה של פרופ' יולי תמיר, כיום נשיאת מכללת שנקר ולשעבר שרת החינוך וחברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה.
יעל קרוון, בתו של דני קרוון, פסל וצייר, חתן פרס ישראל. דני קרוון מזוהה עם מפלגת מרצ.
יעל רונן, בתו של אילן רונן, איש תיאטרון ותיק ששימש עד לאחרונה המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה.
קווה שפרן, בנו של הרב יגאל שפרן וגם אחיינו של האלוף (במיל') עמי שפרן. הרב קווה שפרן הוא פרופ' לאתיקה רפואית.
יניב מורוזובסקי, בנו של לאון מורוזובסקי, לשעבר בכיר בהסתדרות.
הדר תדמור, בתו של רם תדמור, קריין, מגיש ועורך ותיק מאוד בקול ישראל. היה קריין רצף בטלוויזיה בשנות ה-70', בוגר גלי צה"ל בעצמו.
יונתן ריגר, בנו של שימי ריגר, לשעבר מאמן כדורסל וזה שנים רבות פרשן NBA בערוץ הספורט. יונתן ריגר משמש כיום ככתב התרבות של ערוץ 2.
ענבל גבריאלי, בתו של שוני גבריאלי. כיהנה בעבר כחברת הכנסת מטעם הליכוד.
נו טוב הידד לעיתונות החופשית.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה