מהו המיתוס של פאנפילוב?
בעזרת ויקי האדיבה:
המיתוס של אנשי פאנפילוב הוא סיפור גבורה שהתרחש, כביכול, במהלך קרב מוסקבה באמצע נובמבר 1941. לפי הסיפור, שפורסם לראשונה בעיתון הסובייטי "הכוכב האדום", 28 לוחמים מדיביזיית חיל הרגלים ה-316 בפיקוד איוואן פאנפילוב, גרמו אבידות כבדות לכוח שריון גרמני שתקף את עמדותיהם, במהלך קרב עיקש שארך 4 שעות באזור תחנת הרכבת דובסקובו, במבואות מוסקבה. כל הלוחמים הסוביטיים שהשתתפו בקרב נהרגו במהלכו, אך עמידת הגבורה שלהם בלמה את ההתקדמות הגרמנית בגזרה שהוחזקה על ידם. כלי התקשורת הסוביטיים ניפחו את הסיפור, והשתמשו בו כמופת לגבורת לוחמי הצבא האדום בלחימה נגד הצבא הנאצי. במיוחד זכתה לפרסום אמירה, שיוחסה לפוליטרוק קלוצ'קוב, שפיקד על היחידה הסובייטית שהשתתפה בקרב : "רוסיה גדולה, אך אין לאן לסגת. מוסקבה מאחורינו". החיילים שנטלו חלק בקרב, זכו לעיטורי גיבור ברית המועצות לאחר מותם,
ועוד:
המעשה ושאר מעלליה של הדיוויזיה היוו רקע לספר 'אנשי פאנפילוב', שתורגם לעברית ושימש כהשראה ללוחמי הפלמ"ח. מיתוס הגבורה של "אנשי פנפילוב" המשיך להתקיים בברית המועצות עד שנות ה-90 של המאה ה-20, למרות שכבר בשנת 1948 קבעה חקירה חשאית של הפרקליטות הצבאית הסובייטית, שמרבית הפרטים שפורסמו לגבי הקרב בדובסקובו, כולל שמות הלוחמים שהשתתפו בו, היו המצאה עיתונאית חסרת בסיס עובדתי. שישה מהם נותרו בחיים; אחד נמלט ושירת כמשתף-פעולה במשטרת העזר הגרמנית.
ב-8 ביולי 2015, שנים לאחר שהסיפור נחשף על ידי תחקירנים, הותר לבסוף לפרסום הדו"ח המסווג בו קבע אנדריי ז'דאנוב כי "מדובר בבדיה עיתונאית".[1] ב-2016 מנהל הארכיון הלאומי של רוסיה פוטר מכוון שהוא זה שפרסם את הדו"ח המוכיח כי ברית המועצות ידעה כי הסיפור מפוברק.
בימים האחרונים הרשת גועשת קצין ישראלי מודיע כי הסיפור על "כוח צביקה" אותו טנק בודד שהציל את עם ישראל הוא סיפור מפוברק. האם בהשראת "אנשי פאנפילוב"?
מה שכן ניתן לומר שגם בתוך החברה הישראלית נבנו מיתוסים שקריים חלקם מתחיל להיפרם, המיתוס של צביקה הוא אחד מהם כנראה אף שבמקרה של צביקה ברור שלא הוא זה שיזם את הבדיה, ואפילו ניסה למתן אותה, אבל במשך שנים הוא "נשא בעול" הלך מבית ספר לבית ספר והמשיך ולהאדיר מיתוס שקרי. מדאיג עד כמה מחנכים את ילדי ישראל על שקרים.
בערוץ 2 מעלים תחקיר המודיע כי ספורי הגבורה של כוח צביקה לא היו, או לפחות נופחו מאוד – האמת מצפיה שניה בתחקיר, זה מטריד יותר ואפילו גובל בשקר מודע. כותרת התחקיר
"כוח צביקה": גבורה או בדיה?
http://reshet.tv/News_n/heb/news/Politics/Security/articlenews,222738/
כה אומר יאיר נפשי מי שמונה לשקם את החטיבה:
"היה צריך סיפור"
למרות ההסכם צביקה ממשיך לספר את הסיפור, הוא סרב להתראיין לכתבה אך אישר את קיום הפגישה, על התוכן לא רצה לדבר.
יאיר נפשי, מי שעל פי אמנון בדה את כל הסיפור, דווקא מוכן לדבר. בראיון הוא מגולל את השתלשלות האירועים, הוא פותח בווידוי: "זה לא אמיתי, את הסיפור של כוח צביקה תפרנו בגלל שרציו לבנות את החטיבה מחדש אחרי המלחמה". "היה צריך לבנות את החטיבה מכלום, מה רצית? היה צריך איזה סיפור", הוא מסביר.
כשניסינו להבין האם משהו מהמיתוס קרה באמת, נפשי מבהיר: לא היה ולא נברא. "בטנק יש 71 פגזים, איך הוא השמיד 60 טנקים?".
בעיתון הארץ רצים ואצים למוטט את המיתוס, לפחות יש משהו חיובי אחד לומר על עיתון זה, ברם הצנזורה שם באתר היא מהסוג שהוליד את המיתוס השקרי של פאנפילוב.
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.3105944
מדוע אם נכון כי המיתוס שקרי משתף צביקה עצמו פעולה במידה כזו או אחרת עם בניית המיתוס זו שאלה מעניינת, מי מאיתנו היה עומד במבחן הזה?
הנה עיתון הארץ ברוב "הגינותו" מביא את דבר ראש וועדת העיטורים באותה תקופה, קיבוצניק מנדי מרום.
האמת היא, שאולי לצביקה מגיע העיטור, מי בכלל יכול לשפוט את הסיטואציה, אבל ברור כי הגוזמא והשקר והניפוח, על מעשי גבורה שהם רק נחלתו, ועשרות טנקים שהוא לבד הוריד, בלי אנשי צוות, רק הוא, מדברת בשם עצמה.
גם אם עבר מטנק לטנק, היו שם לוחמים נוספים להם מגיע עיטור לא פחות ממנו.
אנחנו נחשפים פה למנגנון העיטורים, אנחנו שכבר קראנו שרבין נתן דרגת אלוף לאנס (גנדי – חברו מהפלמ"ח)ואיבדנו את מעט הרומנטיקה כלפי צה"ל שעושק פנסיות בתיאבון מגלומני ומשאיר עוני ואדמה חרוכה בישראל העניה ישראל השניה והשלישית. אנחנו כבר מסוגלים להבין שבצה"ל לא הכל תקין, גם ספורי הגבורה. האמת היא שכל מי שלחם שם ראוי לעיטור, על גבורתו.
העמדתו של צביקה מעל חבריו הלוחמים היא הבעיה.
ה"תיקון" של עיתון הארץ: http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.3106385
והנה סוף סוף אומר צביקה את דברו בגלצ :
צביקה גרינגולד עצמו סירב להגיב לטענות הללו – אבל הגיב לראשונה בשיחה עם גלצ: "את מדברת עם בן אדם שקיבל עיטור גבורה", אמר לתחקירנית התכנית, "אני צריך לעמוד ולהצטדק? הייתה ועדת צל"שים. את יכולה להיות שקטה. ערוץ 2 יצרו פה עלילת דם כמיטב המסורת האנטישמית כדי לקדם את הרייטינג שלהם".
מחדשות 2 נמסר בתגובה: "אנחנו גאים שבמסגרת הכתבה באולפן שישי הבאנו בפעם הראשונה עדות של האדם שמודה שהוא עצמו בנה את המיתוס כדי לשקם את מורל הצבא והעם אחרי מלחמת יום כיפור ואת הקצין שנלחם לצד צביקה בקרב. תפקיד העיתונות לחשוף גם סיפורים כאלה. חבל שצביקה גרינגולד בחר שלא להשתתף בכתבה ולהגיב לדבריהם של הקצינים שנלחמו לצידו".
http://glz.co.il/1138-90865-HE/Galatz.aspx
"עלילת הדם של ערוץ 2" היא בסה"כ תיקון ראוי להיסטוריה מפוברקת, עם כל הכבוד, המענה של צביקה לא מסיר את הצללים.
א. הוא לא לחם לבדו אבל רק דמותו הובלטה.
ב. הוא לא השמיד לבדו עשרות טנקים.
ואידך זיל גמור…אם לא תהיינה מלחמות לא נצטרך לפברק ספורי גבורה.
הטנגו נמשך עיתון הארץ שיצא בכותרות על הפברוק של מעשה הגבורה מנסה לחזור בו, ועכשיו הכותרת היא "היסטריונים" דוחים וגו, נדמה שהמקצוע הכי קל לאימוץ בישראל הוא "היסטוריון" נראה בעליל שרוב רובם של ה"היסטריונים" שואף לרצות משהו שלא קשור כלל למקצוע אם בכלל ניתן לכנות זאת מקצוע. אין ספק שישראל התברכה בהיסטריונים שרלטנים בעיקר כאלה שכיבדו כל מעשה של שלטון מפא"י בסופרלטיבים, אחרי הכל, עתידם באקדמיה תלוי במידע אותו הם חושפים.
גם כיום האקדמיה שלנו אינה מקום שמכבד חופש אקדמאי באמת ובמלוא הכוונה.
צביקה עצמו לא נכנס לפרטים הוא משאיר את הספור מעורפל, האם השמיד 60 טנקים, אולי הוא בכלל לא ממציא המיתוס, אז מה רוצים ממנו. אולי פחות יהירות ויותר צניעות אלפים אגב מתו, בגלל גחמות מפא"י , אבל נאמנותם של אנשים והיסטריונים למפא"י שהיא מיתוס בפני עצמו נוגעת ללב, מכמירה.
כמה סיפורים כאלה עדיין מחכים להתאוורר באוויר הנקי, כמה ספורי גבורה הומצאו, כמה נגנזו או חס ושלום פוברקו, השאלה כמו שאמר זוכה פרס הנובל בוב, נישאת ברוח.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה