נדמה שככול שהשנים עוברות קשה להבין איך רבין הפך לרמטכ"ל ולמנהיג כל כך מיתי, הוא לא הצליח להשאיר חותם, והרצח והרוצח הוא שהשאיר לרבין מורשת. פוליטית הוא היה מנהיג חלש נגוע בשחיתות אישית.
משהו מוזר שגב שואל למה יש התעלמות מהביקורת על הקריירה של רבין כמנהיג צבאי, מהם באמת הקרבות המפוארים שעליהם פיקד בהצלחה – היכן זה קרה, מתי? איזו מורשת קרבית הותיר, נדמה לי שאפילו אוהדיו יצטרכו לעשות מעשה מסוגנן ואקרובטי כדי להביא מראי מקום להיות רבין מנהיג צבאי אפילו ברמה של רפול, שידוע שהיה לוחם עז נפש.
בכל מקרה המסקנה אליבא לשגב ואליבא לרבינוביץ שגם אלמלא הרצח ההיסטוריה לא הייתה משנה כיוון. לפחות כאן מחול הסגידה ל"מנהיג הדגול" נעצר.
קשה להבין גם למה מי שכהן תחת רבין, חושב שהוא יכול אינטלקטואלית להתנתק ולהיות היסטוריון מקצועי שמסוגל להיות ביקורתי, בכוונה איני כותב אובייקטיבי כי אין דבר כזה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
