אם ננסה לתמצת את הביקורת היא עומדת על שני אדנים:
א. חוסר ניהול
ב. חוסר אמירת אמת
בריק מוצא שבשיחות עם קצונה בכירה היא מטיבה להראות לו עד כמה הצבא לא מנוהל, עד כמה אינו מוכן למלחמה, אבל כלפי חוץ הם משדרים דימוי, כן "דימוי" אחר.
נחזור לגנץ באורח פלא הוא נמנע מלומר מה הוא רוצה, והנה דווקא היכולת הזו לא לומר אמת מוצאת לה הרבה תומכים בעיקר שמאל בורגנים. גנץ הוא סוג של דימוי, בלי תוכן. אולי יש לו תוכן אבל הוא מפחד לומר מה התוכן, כי השמאל בורגנים רואים בו סוג של משיח, או הדת שמטיפה לחיסולו הפוליטי של נתניהו.
הוא מסתיר את דעתו בכל דבר. כי זה משתלם לו, דת של שקר, השמאל בורגנים, מנסה להכניס אדם שנולד בתרבות שקר להגה השלטון. והצבא הוא היום מקדם תרבות שקר.
אפשר לתהות למה הוא מפחד לומר את מה שעל ליבו, באופן גלוי, הוא לא מבקר את ראש הממשלה ישירות, הוא לא מבקר כלום, ומדבר על שינוי בדרך, אדם שבא ממערכת שיקרית כמו שהאלוף בריק מתאר, מערכת שמחפה על מחדלים ובלי תרבות ניהול אמיתית.
דווקא הוא כל כך אטרקטיבי לשמאל הבורגני, אדם תבוני צריך לתהות לפחות בשני סעיפים:
- למה בכלל שמאל רואה באנשי צבא פתרון אזרחי אטרקטיבי.
- למה השמאל לא ביקורתי כלפי אדם כמו גנץ ותוהה למה אדם שאין לו מושג במערכת פוליטית, הפך למשיח.
