הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

רחוב העצמאות בחיפה היה מכונה פעם "רחוב הימאים", על שום הסחורות המוברחות מהאוניות בנמל המשגשג אז, שנמכרו בדוכני הרוכלים. אם קנית שעון סייקו וניסית לקבל את כספך חזרה כאשר התברר כי הוא מזויף, מיד היו מתאספים סביבך חבריו של הרוכל ובאגרסיות ים תיכוניות משכנעים אותך שהכל בסדר עם הסחורה, וממילא אין לך סיכוי לקבל את כספך חזרה. "מה קרה, מי קרה, לא קרה, יאללה לך…".

הסצינה הפרועה הזאת מימי ילדותי הבזיקה במוחי השבוע עם פרסום הודעת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אביחי מנדלבליט, על גניזת תיקי השוחד והפרת האמונים נגד פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד. במיוחד מקוממת הסתמכותו על חוות הדעת של קודמו בתפקיד, יהודה וינשטיין, ושל פרקליט המדינה שי ניצן וסגנו רן נזרי. הרי רק בחודש פברואר קבעה נציבת הביקורת על מערכי התביעה, הילה גרסטל, כי בפרקליטות "טייחו" חקירות נגד רות דוד הרבה לפני מעצרה – מה שיכול למוטט את הטיעונים להתיישנות העבירות.

גרסטל התכוונה לסדרת תלונות על קשריהם הפסולים של דוד ורונאל פישר, אשר נמסרו למשרד היועץ המשפטי על ידי אריה אבנרי מתנועת אומ"ץ החל משנת 2008. אבל כאמור הן טויחו, שלא לומר נדחו בבוז ובהתנשאות.

כמה חבל שבאותה נשימה פרסמה לשכת מנדלבליט הודעה חפוזה על גניזת התיק הכי מקומם במדינה, תוך התעלמות מראיות ומנסיבות זועקות, והכל – ככל הנראה – במטרה להשפיע על דעת הקהל ערב התחקיר על רות דוד בערוץ 10. הנה מקבץ פריטים חלקי שלא הובא לידיעת הציבור:

כתבה של אמיר זוהר במעריב שכנראה לא הרבה קראו:

https://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-529049