אני לא אכנס להאם מלחמת לבנון השנייה הייתה מוצדקת. אבל מחדרה וצפונה, בואכה חיפה נסגרו אלפי עסקים בזמן המלחמה, בחיפה מתו עשרות בהפגזות החיזבללה. אנחנו העצמאים חטפנו מכה, כמעט חודשיים ללא הכנסות, לא קיבלנו כמעט כסף פיצוי על הנזקים, אלפים יפשטו את הרגל בהמשך, חלק הצליחו לשרוד עוד שנה עוד שנתיים. ואז קרסו.
לא הייתה עזרה – לא נותנים עזרה לעצמאים, הם הרי "בעלי חברות" אז לא מגיעה להם אבטלה, נוטשים אותם, אותי אותנו. חלק לא נשברים חלק כן, התקשורת דממה כי רובה המשיך לקבל משכורות עתק, השמאל הלל וממשיך להלל את החלאה הכעורה והמטונפת אהוד אולמרט – איש לא שאל אותו על הנזקים הכלכליים שגרם חוץ מההרוגים והפצועים, שותפו אז עם שפם אמיר פרץ חוזר להיות בקרוב שר.
אף אחד לא עזר לנו, אנחנו שלמנו מחיר אישי, ועדיין משלמים, הפקידים שרדו, הפנסיות התקציביות שרדו. חלק מאיתנו אחרי תהליך כואב ומשפיל מצאו דרך לשרוד, זה לא קל להיות לבד כמעט, ולהתחיל מחדש בגיל מתקדם.
אם למדתי משהו מהמלחמה ההיא וממה שאירע לי, הוא שאסור להיות עצמאי קטן בישראל, זה כמעט תמיד מביא לאסון. אסון כלכלי בעקבותיו אלפים מתים או משברון לב, או מקריסה.
עד מתי ניתן לפקידים הנאלחים להמשיך ולמרר את חיינו?
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה