הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מרכז הולך ומתעצם של רכישת עבודות אמנות מהשורה הראשונה נבנה בקאטר, בדומה להיסטוריה בה תמיד כוח וכסף היו מגנטים ומפעילים בעולם האמנות, הפטרונות העקובה בדם המוכרת. בשנים האחרונות במדינה שמרנית  כמו קאטר נקנות עבודות שחלקן לפחות באות מהקצה הכי מרוחק לשמרנות האופיינית למדינה כמו קאטר ולשליטיה.

כך יוצא שאמנות עכשווית מאוד לסוגיה הופכת לעלה תאנה למשטר דיכוי. ולא בפעם הראשונה בהיסטוריה שזה מתרחש.

גם בישראל דמויות מפוקפקות היו וישנן בעולם הזה חלקן דוחה במיוחד כמו רני רהב, קשה להבין לפעמים את הקשר ואת הרצון לגעת באוונגרד אמנותי ע"י אנשים ומוסדות דוחים כאלה שבחייהם הם ההפך הגמור לכאורה אולם כאמור זה לא חדש וההסבר טמון בכוח העצום ובעוצמה של האמנות ושל מה שמוכר כחפצים אמנותיים, ההיסטוריה של פרקים הזוהרים  ביותר של האמנות שזורה בפטרוני על שהיו הביטוי הנאלח ביותר לרוח האדם.

ההשכלה והיכולת לרכוש השכלה גם היא תלויה ביכולות כלכליות. וגם את הדטרמינזם  החברתי הזה אנו מכירים מאז ומתמיד.

אני מעדיף את הנסיכה מקאטר על רני רהב היא יותר אסתטית ויותר משכילה וגם הרבה יותר כוחנית ומתוחכמת קשה להבין איך בריון עילג כמו הרהב התחבר בכלל לעולם האמנות אבל זה דיון בפני עצמו. המבנה והשיטה של עולם האמנות היו ונשארו שנויים במחלוקת מהבסיס, תנועות אמנותיות גדולות לא יכלו לשוק האמנות שהוא שוק כוחני ואכזרי ומתוחכם .

גם הביקורת על המבנה הזה של העולם הנבוב של האמנות שמקדש את כוח הכסף כמשהו בלעדי כקריטריון בלעדי, שום מרכז בעולם האמנות לא נוצר בגלל ערכים של חופש ואידיאלים נשגבים, תמיד הכוח נוצר בצורה הפרימטיבית ומוכרת ביותר לאנושות. קודם ליומרות האמנותיות היה כוח מרושע בלבד,  הוא היה יכול להיות אכזרי ומרושע ביותר, ברם משהוכר ככוח כלכלי או צבאי  רציני מעל לממוצע  האנושי וכו, יכול היה לשנות תדמית כאשר את הרוע והאכזריות מכסים כתמים אסתטיים של אמנות מתקדמת.

הנאורות לא הושגה בדרך רגילה באמנות אם-כי מהי נאורות בכלל זה נושא מרתק בפני עצמו, הכוח כמרכז אמנותי לא הושג אף פעם בדרך "טיבעית"  דרך ערכים ממשיים של חופש ואחווה אנושית, אלא דרך נשק גרעיני וידיים גסות או במקרה של קאטר ניצול של עבדים מהעולם השלישי וכוח כלכלי בלתי ניתן לעצירה, תמיד העוצמה בדרך החתחתים להכרה כמרכז עולמי אמנותי נכבשה בכוח הזרוע או בכוח כלכלי אלים ופרימיטיבי. ככול שהכוח רב יותר ובולמי ומתפרץ יותר, קשה יותר להבחין בו. כי חלק מהיות הכוח העצום נוכח ומופעל היא היכולת של בעליו להסתיר את הכוונות האמתיות שלו/הם, זו היכולת המופלאה של הכסף, כשאדם עשיר הוא נראה מרחוק כמעודן יותר. הסגידה לעוצמה ולכסף הינה חלק מתרבות המערב. הציפייה למצוא ברדיפה הזו משהו מעודן יותר נאיבית לכאורה.

ה"נאורות הכוחנית" אותה הנסיכה מנסה לקדם לא מגיעה מעולם שמכיר בחלש, בזכויות אדם, זכויות נשים וכבוד לערכים שחלקם נמצאים לכאורה בעבודות האמנות עצמן. זו נאורות מזוייפת, נאורות שנשענת על כוח כלכלי מטורף ועצום ושדות נפט וערכים שמרניים.

http://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.3041455

גם בעולם עצמו של האמנות, גדולי השחקנים האמנים עצמם הם כמו כוכבי פופ. במשך הזמן הם הופכים לדמויות שמפעילות כוח, ערכים של אמנות נדחקים החוצה מהשיח ומה שמנצח הוא הטירוף הכוחני. הרדיפה אחרי עוצמה וכוח מאפיינים לא מעט כוכבי על באמנות כמו ג'ף קונס ודמיאן הירסט, אולם זה דיון נפרד וקשה.  כדי שיגיעו לממדי על כאלה הם זקוקים לכוח כלכלי עצום ואפל שיניע את הגלגלים קדימה. מישהו צריך לשמן את המערכת בכסף עצום ומצמית ולרכוש את העבודות המגולמניות . כאן נכנסת קאטר מעל המדבר עולה וצחיח צומח לו "עולם חדש" שנבנה ביסורי העניים מהעולם השלישי ובכוח השליט המצמית של מפעיליו הברוטליים שליטי קאטר.

דמיאן הירסט והגולגולת

Read Full Post »

אפרופו הדרישה של השרה רגב כי אם לליכוד אין השפעה על התקשורת וגו.

הנה מסמך שליקטתי באדיבות מהבלוג של זאב גלילי שנמצא לא פעם ראשונה שונה ביושרה של הכותב מר גלילי, מאשר המבלוגים אחרים בהם בדרך כלל המחנה שאותו אוהד הכותב מכתיב גם את התוכן.  בכל אופן בבלוג מתואר מכתב  בו מוטלת על הסופר ס. יזהר (סמילנסקי) המשימה ה"מכובדת" לוודא שעמדות המפתח במשרד החינוך תשארנה בידי המפלגה קרי מפא"י.

הבלוג של זאב גלילי: http://www.zeevgalili.com/2005/08/7775

בבלוג משחרר זאב גלילי אינפורמציה נוספת על העולם של אתמול של מפא"י, אבל אחרי שכל זה נאמר; קשה שלא להתרשם איך הליכוד במהירות יחסית אימץ לו את השיטות של מפא"י ללא בושה, כאילו גוית מפא"י לא מוטלת כבר שנים, ולא מוצאים סיבה יותר משכנעת לקריסת מפא"י, מהשחיתות.

את הלקח הזה הליכוד לא לומד.

נכון שאת הגילויים האחרונים על העלמות מאות תינוקות ולוא דווקא תימניים קשה לעכל, קשה עד-מאוד לקבל סוג קשה כל כך ומתועב כל כך של שחיתות מוסרית מהסוג הזה.

ועוד משהו בדיעבד, אחרי ההתקפות על מירי רגב ורצונה ליצר תקשורת ציבורית מהסוג של הביביתון, קשה שלא לסלוד מהידיעה שאף עיתונאי לא העז לאזן את הצרה רגב ולהביא דברים מימיה העליזים של מפא"י שנדמה שאפילו הליכוד לא יכול להם, למרות שאי-אפשר לטעון שהליכוד לא משתדל.

לי לא מובן אישית איך סופר כמו סמילנסקי ה"נערץ" עסק במלאכה כזו בזויה מהסוג שהוטל עליו לעשות לפי המכתב.

Read Full Post »

עוד לפני הפוטושופ ולפני היחצנות (שהיא גם סוג של איפור המציאות רק שלפעמים האיפור היחצני מכוער יותר מהמקור הגס), ולפני המציאות המבויימת (ריאליטי) המציאו את האיפור המייקאפ כאילו לומר שהמציאות היא לא משהו, וה"אמת" רחמנא ליצלן זקוקה לשיפוצים, לא לדיווח אותנטי שבמרבית המקרים נתפס כגסות רוח או למצער חוסר טאקט, דרישות הקולנוע והאופנה והאידיאל של המראה של אשה או גבר כיצד עליהם להראות יצרו את התרבות שכיום שולטת בנו, תרבות ההסתרה והחיפוי שמכוסה במססנים על גבי מסננים, לניראות הזו יש שיקראו טיפוח אסתטי, אולי כמו במקרה של הקאמפ ואימוץ הקיטש במודע, יש הבדל מהותי בין מי שמודע לכשל שבאיפור המציאות, לבין זה המאמין שהבלי האיפור והיחצנות הם סוג של אמת ראויה, המודעות עושה כרגיל את ההבדל.

מהמאמר על טיפור האיפור ע"י מקס פקטור בשנות הארבעים של המאה הקודמת ציטוט ללא תרגום:

Makeup developed in the 1940s by Max Factor, Jr., for black-and-white television. Previously, makeup developed for panchromatic film had also been used for television but more sophisticated cameras adopted after World War II were less forgiving of makeup developed for a very different medium. The new cameras, however, transmitted images in negative. The company’s solution was a makeup that looked highly unnatural in real life (to the point that performers often balked at wearing it) but appeared natural when reversed on screen.

http://www.cabinetmagazine.org/issues/51/archibald.php

המייקאפ ההיסטורי

החמקמקות של האמת ובניית מיתוסים ע"י יחצנים או היסטוריונים להשכיר מוכרת אצלנו ממש אצלנו במנהיג אחד שתואר כביישן; הביישנות הטיבעית שלא הייתה ברת כיבוש הפכה להיות מאז כתכונה שהוצמדה לו והיא "יושר" ומיתוס המנהיג הישר והצנוע נרקם מאז בעלילות רדודות לאורך ההיסטוריה כמו במקרה החלילן מהמלין הציבור הולך שולל והלך אחריו בלי לתהות כמעט מה באמת עומד מאחורי המיתוס. למרות שהיו תחנות שבהן המציאות טפחה על פני המיתוס, והראתה עד-כמה הוא נבוב ושיקרי המיתוס של 'האיש הצנוע והישר' איש האמת הדוגרי המשיכה להכות שורשים. למעשה רוב המיינסטרים אפילו כיום, שקוע עמוק במרחב השקרים שטוו סביבו, במרוצת הזמן לאותו מנהיג ביישן חבר יחצן לא כל כך ביישן, גס רוח, שהמשיך לייצר את המיתוס. היה שבר או בזמן השבר של ההדחה של המנהיג שגילו שלא היה כל כך ישר והוא הודח למרות שגם הדחתו צויירה כמעשה אציל מצידו על שהאויל להתפטר או לפרוש עקב פרשייה שבה האשמה הוטחה בעיקר ברעייתו, שכנראה ששה להיות הקורבן של השקר על "יושרו" שטופח ללא הפסק כמו איפור מבויים וכבד. וכך התנהל על מי מנוחות או מאחורי הקלעים מסע ארוך ומייגע, עד שאותו מנהיג נרצח, באופן טיבעי היו רגשות אשמה, אנשים חשו שנעשה עוול לא רק לאיש אלא לדרך מסויימת ולדמוקרטיה עצמה, הרצח טאטא במחי איבחה אחת גדולה וגסה את האמת, את מה שבאמת היה שם. השיח שנוצר מנע כל ברור האמת או נסיון באמת לעמוד על טיב המנהיג, על דרכו, נולדה מורשת שיקרית, מומצאת מפוברקת, בהפוך , לעיתים במאה ושמונים מעלות למה שהיה, מילים כוונות ורעיונות הושמו בפיו של המנהיג הנרצח, האפקט הרגשי והמסחטה הרגשית הופעלו על הציבור בכוונה כדי להפיק מהן את התועלת המירבית, ידיים מאשימות הונפו, סומנו מטרות ברובן שיקריות, מאז הרצח אי-אפשר לפוגג את המיתוס, לתהות אם יש בו עיוות או חוסר אמת.

יחצן שנתפס בקללתו לאחרונה היה שם גס ככול שיהיה וטווה את המיתוס הוא התפאר בכך שהוא חבר של, הוא לא צמח מהכלום, אנשים לא מאמינים שאדם כפי שלאחרונה מצטייר היחצן המדובר הוא זה שהיה מחובר לאיש, הזמן יש לקוות יעזור להשתחרר מהכבלים של השקר, ייתכן ויש לקוות שכך יהיה.

Read Full Post »

מי קבע את הרעיון הזה, מי הגה את הכותרת הזו, אליבלא לתום שגב, שמסתמך על מסמכים רשמיים, לא אחר מבנגוריון הנה הקטע כולו: "כשבן-גוריון התרגז לא היה במיטבו; מכתבים שהכתיב בעצמו יכלו לפעמים לכלול אמירות ששיקפו רק את סערת רוחו, לא את צלילות מחשבתו. במכתב הנזיפה ששלח לממשלה היו, בין היתר, המילים הבאות: "רוסיה הסובייטית איננה אנטישמית. גם היטלר לא היה אנטישמי. חג' אמין אל חוסייני, שהוא שמי לא פחות מכל אחד מאתנו, היה מידידיו ומעוזריו של היטלר".

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1925259

בסה"כ כשאנו חושבים איזה מדינה קמה, איך חיברו דת למדינה, ואז לחילוניים היה רוב מוחלט בשלטון, ומי פטר חרדים מצבא, ואת האמירות האלה, שמצטרפות לעוד אמירות על יהודים, ברור שמי שיסד את המדינה היהודית, היה לפחות קוקו, והוא למגינת ליבנו הדואב, לא הסתפק בלהיות קוקו.

Read Full Post »