הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

https://vimeo.com/44000000

https://www.theguardian.com/artanddesign/2015/jul/02/juno-calypso-tour-honeymoon-hotels

https://www.junocalypso.com/about/

Read Full Post »

מתוך כתבה של אראל סגל בוואלה פיסקה:

אליטה? אין ספק, שמאל? בוודאי, זכויות אדם? פטנט על שמם. הבוהמה כולה התייצבה למסיבת ההצעדה לפדופיל בחמאם ביפו. עמוס עוז, המועמד הנצחי לנובל, נשא דברים בשבחו, מאיר שלו נתן קטע ואפילו שולמית אלוני, מייסדת רצ, אבירת זכויות האדם, צחקה כשיונתן גפן השובב חרז "אתה שומע על כיבושיו ונהיה צהוב, תגידו מתי יש לו זמן לכתוב – אחרי כל הקטינות?" הקהל צחק. צהל. חחח. כל חותמי העצומות העתידיות. סוף ציטוט מהכתבה

http://mag.walla.co.il/item/3110448?page=5

היום כשמתגלים עוד ועוד אנשים מהברנז'ה כמטרידים או אנסים תזכרו מאיפה הם באו. חלק גדול מהכותבים שלנו הדגולים אלה שהמוסר הוא חלק מהמופע שלהם,  ידעו שהוא מזיין ילדות. גם הנשים, אפילו הלפיד והאמנון האברמוביצ'י. כולם ידעו ושתקו עד שאמנון דנקנר פתח את הפה.

גם חפר שכתב שיר אלמותי " סירסנוך יא מוחמד" שלא הבנתי אף פעם את גדולתו. אז למה רק כאשר איש דתי נתפס בקללתו הברנז'ה רוגשת, כאילו מה ילדות זה בסדר?

ויש איזו הרגשה כזו סוררת שמתגנבת כעת, ש.. כשאנשים בברנז'ה נתפסים אחד אחר השני כשהמכנסיים שלהם מופשלות לאחרונה שהם בעצם סוג של דן בן אמוצים כאלה כאילו  תהילים זייגר, אולי קשה להם להיגמל מהמנהגים של אז. חלקם אוהבים להיחשף שם באיזור החלציים.  אבל לא בפריים. בפריים הם חמורי סבר, הם מטיפים לנו, לא חוששים להראות לנו באצבע. מדברים על מוסר וזה.

סיפור אישי, עוד בטרם התפרסם הספר שגילה לנו לדור שלי ולי, על חיבתו לילדות דבר שנודע לנו מהספר של דנקנר חברו הטוב, יצא לי כנער להיות בערב במועדון ספרותי בחיפה, בערב הזה מורתי לספרות השתתפה, היא הייתה טיפוס אובססיבי, אני זוכר שהיא גרמה לי כנער לבקש מהמנהלת להעביר אותי כיתה, פשוט לא יכולתי לסבול אותה. כל ספר שעליו דיברה הפך בעיני למאוס.

הוא קרע אותה לגזרים באותו ערב כשהציקה לו בדרכה בשאלות, ואני מודה שהתענגתי על כל מילה שהוא הוציא נגדה באכזריות, האכזריות שלו לנשים כנראה הייתה נוכחת באותו ערב, אבל לא הבנתי, או שפשוט היה נוח לי לא להבין. בגלל מורתי לספרות.

Read Full Post »

שופטים ועיתונאים ופרקליטות מונעים את העמדתה לדין של רות דוד, היא וחברה רונאל פישר, שבין היתר גדל בתכנית המקור של ערוץ 10, בה מככב היום השוטר הצבאי, זוגתו והברוך ששמו בישראל ברוכי.

איך אומרים על זה, שחיתות זוועתית. ובמקום למצות את הדין איתה העיתונות זורה חול בעיני הציבור, מספרת על חמגשיות וכל מיני זוועות שביבי עשה.

Read Full Post »

אט אט אנחנו למדים כי מי שיום יום מראה לנו מהמרקע או מהרדיו מאיפה השמש זורחת, הוא והיא והם לא חור בלבנה אפילו.

אם היינו בודקים היינו מגלים שרובם חבורת רמאים, סלפנים, אנשים גסים, טיפשים, ולבסוף כן גם מטרידנים ואנסים – או מושחתים ולוקחי שלמונים, באלפי צורות וקומבינות.

חלקם כל כך לא מודעים להתנהגות שלהם, או הופכים זחוחים מהמראה שלהם מרצים את דבריהם מעל המרקע, עד כדי איבוד היכולת להתייחס לעצמם בפרופורציה מתאימה. הם מפתחים אגו שלאף מדען מחונן או אמן, או בעל מלאכה מיומן אין.

זה לא רק גזית, זה רביב השוטר, וזוגתו שמועסקת יחד איתו באותה תכנית, שזה א' וב' של שחיתות, זה בן כזבית שנתפס משקר ומסלף פעם אחר פעם, זה דן מרגלית איש נבוב, בורגני מושחת ששנים חי מפרסום חן הדולרים של רבין. בעודו מקבל שלמונים משלדון, הוא הרהיב עוז להשתין מהמקפצה ומאז עשו את הדבר הנכון והעיפו אותו, אין יום שהוא, הבת והאיש מתכנוני המס לא פורצים לטוויטר בציוצי עזות מצח לא פוסקים וצבועים.

לא שכל העיתונאים כאלה, פה ושם בהחלט יש שעושים עבודתם נאמנה. ששומרים על צניעות.

צריך לזכור כי עיתונאים בכירים מרוויחים יותר מראש ממשלה, יותר ממהנדס, או בעל מלאכה שממש עושה משהו מועיל, ולא תורמים כלום חוץ מגירוד מעצבן של עט על נייר, או הקלדת משפטים שכבר נכתבו אלף פעם לפני ואחרי.

היום מעט עוד קוראים עיתון, בצבא פולניה נהגו לעלעל ולקרוא בעבר – היום זה עינוי. ממש היו צריכים לממן לנו כדי שנעות לבזבז זמן על עלעול סתמי, פעם עשינו זאת  בחדווה, בציפייה, כי היו כותבים שראוי לתת בהם אמון ולהתענג על קולמוסם. אין היום כאלה, מעט יש, אשר לפעמים מעוררים לחשיבה. ויש ערך מוסף לכתיבתם.

ככול שמתגלים דברים על עיתונאים בכירים, ככה הם ממשיכים לכתוב כאילו השמש זורחת מגופם ממקום מסוים, אין להם שום מידת רחמים כשהם הורסים חיי אדם. יום יום ושנה שנה, נתיב ארוך של אנשים, של קורבנות, של נשים מוטרדות ונאנסות, של גברים שנלקח מהם הרצון לחיות, ואין ולו חובה אלמנטרית, של מידת הזהירות שחלה על עיתונאי כזה או אחר, במקרה הטוב נשמע אחרי שפיכת הדם התנצלות רפה לרוב הם אפילו לא מתנצלים. בנים ובנות של עיתונאים, ממשיכים בדרכם כאילו העיתונות שייכת להם. כאילו זו נחלה פרטית שלהם. ומילא היה בהם מסוגים שונים, גיוון כלשהו, 90 אחוז ויותר חושבים בדיוק אותו דבר – חבר מביא חבר הם סותמים את הפה לכל מי שלא דומה להם, בכוונה מונעים משונה כזה או כזו, לכתוב ולומר מילה.

לא מזמן עיתונאי בן 80 דרך בנו, מחה על שמחפשים לו מחליף, מה על עובד רגיל, על פועל, פועלת, האם גם הם יכולים למחות על עבודה שבאה לסופה בגיל גבורות?

באיזה תחום למעט מגזר פרטי יש כזו תופעת נפוטיזם כל כך מהותית כל כך נפוצה? מה זו הנחלה שלכם? למה רביב דרוקר ואשתו/ זוגתו עובדים באותה תכנית ואיש לא מעז לומר שזה לא בסדר, יש בזה ולו מראית עין של נפוטיזם מושחת, כאשר הנאד הנפוח, המלא מעצמו מטיח לילה, יום יום את דברי ההסתה שלו באנשים שהוא לא עשה מיליונית ממה שהם עשו ולא רק בראש ממשלה מדובר. וכאשר רואים איך הוא מלהג בכל תחום כידען מלומד, מבינים איך המקצוע הזה הפך למכרה זהב לשרלטנים.

אין ספק שעיתונאי ובצדק הפך למראה עקומה של אנשים זחוחים, מלאים בעצמם, שחושבים בכל רגע נתון שהם נזר הבריאה.

לא פלא שקוראי העיתונות מתמעטים, הבריונים שבמערכת מרגישים עדיין שהם נסיכי העולם. אולי ככול שהטכנולוגיה תלך ותתקדם נפטר סוף סוף מהמקצוע הבזוי "עיתונאי".

לפיד מחשיב עצמו כמועמד ראוי לראש ממשלה, כלומניק, מתחזה, מעשן באנגים שאפילו לא מסוגל להודות בעישון סמים, מאיפה היומרה?

תקנון מפלגתו דומה לתקנון של דיקטטור מהעולם השלישי, מי יומרה נבובה, תראו מי מרשה לעצמו רק בגלל שארגון אנטי דמוקרטי של עיתונאי מעשן באנגים אפשר לו או לה להיות חבר כנסת, איך הם נותנים לנוכל הזה להמשיך במלאכת הולכת השולל שלו.

עיתון ידיעות הוא ארגון פשע, הבעלים והמו"ל הוא פושע, הוא מהלך אימים על המדינה. הוא מתנהל בבריונות, כאילו המדינה שייכת למשפחת מוזס, ואיזו חבורת עיתונאים ממשיכה להיות מועסקת בעיתון כזה שטוח ורדוד, ועברייני. ועיתון ידיעות הוא רק משל, וכל יום הם רוצחים אנשים בהבל פה.

ככה יום יום יש קורבנות לעיתונאים חסרי שכל וחסרי אחריות:

https://www.haaretz.co.il/blogs/oferaderet/1.4587235

Read Full Post »

רמזים:

• https://www.conspil.com/2017/11/barak-pizzagate-2/
• http://www.dailymail.co.uk/news/article-3405407/The-busy-life-Jeffrey-Epstein-Group-gorgeous-Manhattan-girls-billionaire-pedophile-s-mansion-flies-private-jet-attractive-brunette.html

אגב בתמונה מאבטח שהולך בעקבות האיש המוזר עם הכובע המוזר.

Read Full Post »

פיצלו את ערוץ 2 , וכבר יוצאת הטינופת אולי זה מקרי, אבל פעם אחר פעם מנעו בתקשורת מהטינופת לצאת, בעיקר מה שקורה בתוכה. בעיקר של הכוחנות של אנשיה הבכירים. ומסתבר גם פוגענות מינית.

חלק מה"גילוי" המרעיש על אונס של הגלעדי לכאורה שיצא לאור בערוץ 10, מסביר למה תחרות היא לטובת האזרח. חלק ממנה בא ממקום של מלחמה פנימית בתוך התקשורת.

Read Full Post »

מודה ומתוודה, לא פשוט להאמין שדברים כאלה קרו, במיוחד באופן בו הדברים יוצאים לאור אחרי עשרות שנים.

אבל כנראה אני תמים, מתבצר באיזושהי תמימות צדקנית כי אני גבר. ורק מתפלא שמישהו מאמין עדיין שמתוך הזוהמה הזו עיתונאים דגולים ואנשי תחקיר, בערוץ 10 ובכלל הברנז'ה לא ידעו.

כל הזמן העיתונאים מפחדים לפרסם משהו נגד המועדון הסגור שלהם, אולי כולנו כאלה, ועדיין זה בלתי נתפס שכזו הזנייה של מקצוע העיתונות של התקשורת הייתה והגיעה לממדים כאלה.

כולם וכולן ידעו, זה לא היה סוד, העיתונאים והעיתונאיות פועלים בתוך מועדון שמתנהל בכללים נוקשים, מותר להם ללעוג רק לברור מאליו נניח שרה של נתניהו או משהו בתחום הפוליטי – איך חברים קרובים של אנסים לא יודעים שום דבר על חבריהם ועל איש פוליטי כזה או אחר הם יודעים הכל. עכשיו אם זכה מני נפתלי, שמואשם לכאורה בהטרדה מינית, לפסק דין חלוט על פוגענות בתנאי עבודתו תחת שרה. איך תתואר העסקת עיתונאיות תחת איום ואף מימוש של תקיפות מיניות על כל צעד ושעל. כולל אונס.

מה גם שכל קבלה לעבודה כיום סדורה בתוך חוקים נגד הטרדה, איך זה שהעיתונאיות והעיתונאים פעלו כל השנים בהם הטיפו לנו מוסר בתוך כללי ניצול מיני כזה, ותוך פגיעה אנושה כזו בכבוד האדם.

מי היה מאמין שכמעט כל סלתה ושמנה של העיתונאים הבכירים היו תוקפים מינית כמעשה שיגרה.

כלבי אשמורת מתאים יותר מאשר כלבי שמירה על הדמוקרטיה. מישהו עוד מאמין שעיתונאים הם אנשים ראויים לאמון, כן זו הכללה, אבל הם מטיפים לנו יום יום, הם מראים לנו באצבע מאשימה יום יום, וחלקם אחרי ההטפה מתפנה לאנוס, לתקוף ולהטריד. או לחייך כאשר הם שומעים על מעללי חבריהם הבכירים.

Read Full Post »

עיתון הארץ במאמר מערכת מציין כי נשים כבר לא שותקות ומביא דוגמאות מטומי לפיד ועד אלכס גלעדי, ברם אם איני טועה, יצחק לאור הוא הוכחה כי יש עדיין כאלה שמותר להם להטריד או גרוע מכך.

במשך שנים מאז פורסמה טענה ויותר של נשים כנגד יצחק לאור, הוא כותב או ממשיך לכתוב מאמרים על מוסר וימין ושמאל – בעיתון הארץ, כדי למנוע מבוכה, סגרו את אופציית התגובות, והוא כותב ללא שלאיש או אישה, יש זכות לפקפק בטיעוניו. או לגחך מולו על צביעותו.

אתרוג כזה, מין אתרוג תקשורתי, אני מתקשה להאמין שלו היה מדובר באמן, פי כמה מוכשר מיצחק לאור, אבל עם השקפת עולם ימנית, הוא היה זוכה לתנאים כאלו. ולשמירה על "כבודו" דומה למעמד לו זוכה לאור בהארץ.

בד בבד עם היחס המוזר לו הוא זוכה, שום נרי ליבנה לא פוצחת במחאה, ואפילו כאן יש אכיפה סלקטיבית אפילו ביכולת להטיח בפני אדם "אמת" שברוב במקרים אינה זקוקה לגושפנקא משפטית כדי לסיים את הקריירה של אלו שלא התנהגו כראוי לנשים.

ברוב המקרים אין צורך בהליך ברור משפטי, אפילו מתים מוצאים מהקבר כדי לחטוף, ובכל זאת, גם כאן יש איפה ואיפה, אם מדובר באיש ימין או איש שמאל. גם במקרה האונס של בכיר ממר"ץ יש הבדל ביחס למי שלכאורה מואשם בעבירה איומה כמו אונס ילדה.

אם יש תחום בו חייבים היו הפמיניסטיות למנוע איפה ואיפה, זה התחום.

עיתון הארץ צריך להיות צנוע במיוחד.

בעבר הורשע שוקן המו"ל בפרסום מודעות זנות בעיתון העיר, עבירה עליה הורשע בבית משפט, גם מו"ל הארץ עמוס שוקן ידע פעם להתנהג בצורה בהמית לנשים, ועסק בפרסום זנות. אבל היום הוא "נאור" עד כמובן ללאור.

https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/.premium-1.4572547

Read Full Post »