הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מתוך כתבה של אראל סגל בוואלה פיסקה:

אליטה? אין ספק, שמאל? בוודאי, זכויות אדם? פטנט על שמם. הבוהמה כולה התייצבה למסיבת ההצעדה לפדופיל בחמאם ביפו. עמוס עוז, המועמד הנצחי לנובל, נשא דברים בשבחו, מאיר שלו נתן קטע ואפילו שולמית אלוני, מייסדת רצ, אבירת זכויות האדם, צחקה כשיונתן גפן השובב חרז "אתה שומע על כיבושיו ונהיה צהוב, תגידו מתי יש לו זמן לכתוב – אחרי כל הקטינות?" הקהל צחק. צהל. חחח. כל חותמי העצומות העתידיות. סוף ציטוט מהכתבה

http://mag.walla.co.il/item/3110448?page=5

היום כשמתגלים עוד ועוד אנשים מהברנז'ה כמטרידים או אנסים תזכרו מאיפה הם באו. חלק גדול מהכותבים שלנו הדגולים אלה שהמוסר הוא חלק מהמופע שלהם,  ידעו שהוא מזיין ילדות. גם הנשים, אפילו הלפיד והאמנון האברמוביצ'י. כולם ידעו ושתקו עד שאמנון דנקנר פתח את הפה.

גם חפר שכתב שיר אלמותי " סירסנוך יא מוחמד" שלא הבנתי אף פעם את גדולתו. אז למה רק כאשר איש דתי נתפס בקללתו הברנז'ה רוגשת, כאילו מה ילדות זה בסדר?

ויש איזו הרגשה כזו סוררת שמתגנבת כעת, ש.. כשאנשים בברנז'ה נתפסים אחד אחר השני כשהמכנסיים שלהם מופשלות לאחרונה שהם בעצם סוג של דן בן אמוצים כאלה כאילו  תהילים זייגר, אולי קשה להם להיגמל מהמנהגים של אז. חלקם אוהבים להיחשף שם באיזור החלציים.  אבל לא בפריים. בפריים הם חמורי סבר, הם מטיפים לנו, לא חוששים להראות לנו באצבע. מדברים על מוסר וזה.

סיפור אישי, עוד בטרם התפרסם הספר שגילה לנו לדור שלי ולי, על חיבתו לילדות דבר שנודע לנו מהספר של דנקנר חברו הטוב, יצא לי כנער להיות בערב במועדון ספרותי בחיפה, בערב הזה מורתי לספרות השתתפה, היא הייתה טיפוס אובססיבי, אני זוכר שהיא גרמה לי כנער לבקש מהמנהלת להעביר אותי כיתה, פשוט לא יכולתי לסבול אותה. כל ספר שעליו דיברה הפך בעיני למאוס.

הוא קרע אותה לגזרים באותו ערב כשהציקה לו בדרכה בשאלות, ואני מודה שהתענגתי על כל מילה שהוא הוציא נגדה באכזריות, האכזריות שלו לנשים כנראה הייתה נוכחת באותו ערב, אבל לא הבנתי, או שפשוט היה נוח לי לא להבין. בגלל מורתי לספרות.