משגב פוצח בבכי נהי והעמדת פנים – כותרת מאמרו בהארץ "סליחה שנרצחנו".
אלפי איש מתו במלחמות אותם יזם, או טעה, או היטעה, השמאל, רק מהסכם אוסלו נוצרו אלפי חללים, יהודים ופלסטינים. עשרות אלפים נפצעו חייהם נסתיימו עקב אותו הסכם.
יום השואה בה נרצחו מיליונים נחגג בצניעות ובשקט אצילי יחסית לנהי הבלתי נפסק של קבוצה ששמה לה למטרה לזכות בהישג פוליטי מכל ירייה של רוצח נתעב.
הרצח לא מוצה מכריז משגב שהופך להיות שותפו של יגאל עמיר הרוצח, כדי לממש את ההבטחה על האפקט של הרצח על השמאל להפיק כל בדל הישג מהרצח. כל קמצוץ נהי יבורך.
שום דבר לא יעמוד בפני הסחטנות הזו, לא האמת, לא הצדק, לא הרציונליות. הכל שחים, הידד נרצח ראש ממשלה.
זה הפך להיות מפגן קיטשי של מטרה קבועה מראש, אני לא מדבר על הישגיו של רבין האיש, היסטורית, מה הוא עשה, מה השיג ומה רצה, יש היסטוריונים שהם ימצאו את הדרך. אפשר לבדוק ולמדוד. אפילו רצוי.
יש פה מסע של קבוצה שחדלה להאמין שיש לה דרך, רבין הקדוש טרף להם את כל הקלפים. כל סיפור העם היהודים רצוף ברציחות, כן גם רציחות בתוך הנגמ"ש דוגמת הרצח המתועב של רבין, ברם אין ולו דוגמה אחת לנהי כזה ממותק וסכריני שהופך להיות מטרה בפני עצמה.
הבעייה היא שבעצם הבכי הבלתי נפסק הזה ושקריו, וסילופיו, מודיע השמאל על מותו, אפילו בעצם ההתחפשות לימין אותו ימין שרצח את רבין כבר שולט כבר בתוך מפלגת העבודה אם ממש נלך בהקצנה עם קו המחשבה של המשגביסטים. עוד לא נולד דור בכייני ומאומלל כל כל בעם היהודי, בחברה דמוקרטית, בארה"ב רק ממשפחת קנדי נרצחו שני נשיאים, ועד היום היא ממשיכה לתפקד עם כל הכאב. נכדי הקנדים ממשיכים בפעולה ממשית בתוך הפוליטיקה ולא בנאומי תוכחה, אין בכלל מושגים כאלה כל אחד נוצר את כאבו בליבו. וממשיך.
אצלנו משפחת רבין מטיפה מעל כל במה, כאילו כל האמת, כל הצדק וכל השכל בצד שלהם, לאף נרצח לא ניתנה כזו פוזיציה, לאף משפחה שכולה לא מתירים להתאבל ככה, לא למתים במלחמה לא למתים ונרצחים של יום יום. בכי אומלל, בכי של העמדת פנים אומללה במקום התעשתות, המשך, יצירה, בנייה, משהו חיובי, משהו שיוכיח שעל אף הרצח, החיים שהם החשובים נמשכים וביתר שאת.
השמאל הבכייני הזה גרם לרצח ורצח בעצמו יותר מפעם אחת, ועדיין הוא ממשיך בהפקות בכי מאורגנות עד טיפת הדמע המרירה האחרונה.
Read Full Post »