כזכור מינה שר המשטרה בממשלת ברק מטעם מפא"י את סנדו מזור, לשגריר ברומניה, שם אותו סנדו ביקש אזרחות רומנית כמדומני, זה אותו סנדו שבזמן שעלה בגין לשלטון (1977) היה חלק מצוות חקירה של המשטרה וכנראה גורמים נוספים שבדו והעלילו את חקירות מע"ץ אותה כנופית מע"ץ שכביכול שהיתה פרי יוזמה של מנחם בגין ה"פאשיסט" , הבעיה הייתה שבגין איש יש שומר חוק, ולכן ירדו ממנו. אבל לא מהנערים שנכנסו לכלא במה שמוכר כפרשת כנופית מע"ץ – לאחר שנים אחד מהחוקרים מהמשטרה הודה שהכל הייתה עלילה, בין השאר חילצו הודאות מהנערים ע"י עינויים, חלק מהעינויים היו השתנה והשפלה של הנערים. הנערים הפכו לאנשים וישבו בכלא שנים, בעקבות הודעת החוקר הנ"ל שהדבר העיק על מצפונו, בית המשפט זיכה את הנאשמים שאפילו כמדומני זכו לפיצוי, אבל גם סנדו מזור אחד החוקרים זכה, הוא מונה לשגריר ישראל ברומניה, אולי כתודה על שירותיו הטובים למפא"י.
האם תופעות כאלה יכולות להתרחש היום במשטרה?
לפי חוקר לשעבר שמתראיין במידה אתר ימני יש לומר חלק מהבעיות של המשטרה שהיו בזמנו מתרחשות גם כעת:
ציטוט
בשנותיו הארוכות ביאח"ה הזדמן לגוטמן לפגוש עשרות עדי מדינה, לנהל או להיות מעורב במאות חקירות, לחקור אלפי עדים, ובעיקר – להכיר לפרטי פרטים, באופן האינטימי ביותר, את אופן התנהלותן של המשטרה והפרקליטות כאשר על כיסא הנחקר יושב איש ציבור ממדרגה ראשונה. כעת, בעיצומן של החקירות בתיקים 1000 ו-2000, לגוטמן יש כמה תובנות חשובות שאינן מתיישבות בהכרח עם הדיווחים בכלי התקשורת המרכזיים.
"אני ממליץ להמתין עם חגיגות הפרישה של נתניהו, מוקדם מאוד לחרוץ את דינו", אומר גוטמן, שבמהלך שירותו ביאח"ה התנהלו שתי חקירות נגד נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה –בר-און-חברון (1997), ופרשת קבלן ההובלות עמדי (2000-1999). לדברי גוטמן, "בכירים רבים במשטרה ובפרקליטות סובלים משנאה פתולוגית לימין באופן כללי, ולנתניהו בפרט. הם שייכים ברובם לאסכולה שצריך להפיל ראש ממשלה מהימין".
יש לך דוגמה שתוכיח את טענותיך?
"כמובן. בתקופת החקירות בפרשת בר-און-חברון הייתי חלק מצוות החקירה של אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהכול בלוף ושאין קייס. הודעתי מיד ליועמ"ש במשרד ראש הממשלה שצריך לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ביום ראשון שלאחר מכן מגיע אלי קצין בכיר מאוד ביחידה, ואומר לי במילים אלה: 'בגללך העבודה לא תעלה לשלטון'. הוא אמנם היה בכיר ממני בשתי דרגות, אבל אמרתי לו שאעיף לו את הדרגות מהכתפיים אם עוד פעם אשמע ממנו דבר כזה".
יהיו מי שיגידו שאתה מפיץ תיאוריות קונספירציה.
"זה טיעון מגוחך. הייתי הכי בפנים שאפשר להיות. ראיתי הכול בעיניים. בבר-און-חברון, ראש אגף החקירות סנדו מזור מיהר להמליץ להעמיד לדין את נתניהו. בסוף ליועמ"ש (אליקים) רובינשטיין לא נותרה ברירה אלא לסגור את התיק. סיפור דומה היה בפרשת עמדי. רשימת המתנות שביבי קיבל לכאורה בניגוד לחוק הייתה אצלי על השולחן. ידעתי מיד שאין שם כלום. בתיק על ההובלות היו רסיסי ראיות שהיה אפשר לעבוד איתן, אבל בהחלט לא משהו שיספיק להגשת כתב אישום. וזה עוד אחרי שחתמו עם עמדי על הסדר עד מדינה, כמו שחתמו עכשיו עם הרו".
עוד ציטוט מהכתבה
גוטמן מכיר מקרוב את נושא ההדלפות של קציני משטרה. בתקופה שבה שימש כחוקר ביאח"ה הוא ניצח בתביעה שהגיש נגד עיתונאי שניסה לסחוט ממנו מידע. העיתונאי, משה ליכטמן, הורשע בסחיטה באיומים של גוטמן וקצין משטרה נוסף. "אתה חושב שהיום יהיה קצין משטרה שידווח לממונים עליו על עיתונאי שמנסה לסחוט אותו?" תוהה גוטמן.
ההדלפות נובעות גם ממניעים פוליטיים?
"כמובן. ההדלפות נועדו לייצר תנועה ועניין בחקירה, ואם הנחקר הוא איש ימין – מה טוב. המשטרה אוהבת פרסום, אז יש ריטואל קבוע שלקראת סוף השבוע, כשהעיתונים גדולים ויש אולפן שישי בטלוויזיה, מדליפים לעיתונאים או יוצאים בהודעות לתקשורת, כמו שהיה למשל בחמישי האחרון. הציבור לא מבין עד כמה לעיתונאים אין מושג מה קורה בחדרי חדרים. הם ניזונים רק מהדלפות מגמתיות או מתדריכים של הדוברים. כעיתונאי, אין לך יכולת לדעת מתי המידע שמוסרים לך מדויק ומתי עושים עליך מניפולציה".
בתקופתך ביאח"ה יצא לך להדליף חומרים מגמתיים?
"בוא נאמר שהייתה לי האפשרות לספר משהו לעיתונאי, ויום אחרי זה לראות מה שאמרתי לו מרוח בכותרת ענק על השער של עיתון יום שישי. כולם מכירים את כללי המשחק, אבל כותרות מפוצצות מביאות רייטינג, אז לאף אחד לא ממש אכפת שלפעמים אין קשר בין מה שכתוב למה שקורה בפועל. אין לי ספק שזה קורה גם עכשיו בכתבות על ביבי".
עברו קרוב ל-20 שנה מאז שהיית ביאח"ה. אולי דברים השתנו מאז?
"לא השתנה כמעט כלום. עובדה שראש יאח"ה לשעבר אפרים ברכה הדליף פרטים מחקירתה של שרה נתניהו בפרשת המעונות; וראש אגף החקירות יואב סגלוביץ' והמפכ"ל דודי כהן הדליפו לגבי אשכנזי בפרשת הרפז. אנשים לא אידיוטים. האליטה אותה אליטה, המשטרה אותה משטרה והתקשורת אותה תקשורת. גם היום ההדלפות מגמתיות, ואין אמצעי לעמת ולבדוק מה שקורה בחדרי החקירות. הבעיה היא שלעתים ההשפעה הפוכה, וגם מי שבסוד העניינים עלול להיות מושפע מהרעש מבחוץ".
אתה מתכוון להפגנות ליד ביתו של היועמ"ש?
"בין השאר. הלחץ משפיע. אחרת איך אפשר להסביר את ההודעה ההזויה והמטורפת של מנדלבליט שהוא 'שוקל' לשחרר את תמלילי השיחות בין נתניהו לנוני מוזס. אם כך, אולי נבקש לשחרר לציבור את פרטי התיק נגד מנדלבליט בפרשת הרפז שנסגר מחוסר ראיות? בזה אין עניין ציבורי?"
יגידו שאתה איש ימין ושהביקורת שלך מונעת מאג'נדה.
"אני לא איש ימין. הצבעתי בעבר למרצ, ותמכתי גם באלדד יניב כשהקים את 'ארץ חדשה' וצילם את סרטוני 'השיטה'. אני גם חושב שבמידה מסוימת נתניהו הביא את הצרות על עצמו בגלל סגנון חיים מנקר עיניים. פוליטיקה לא מעניינת אותי, אלא מנהל תקין ושקיפות".
ראש מפלג חקירות בדימוס: המשטרה והפרקליטות רוצות להפיל את שלטון הימין
דברים חמורים יש לומר, אם איני טועה מה שעולה מהם הוא שיש סימביוזה בין עיתונאים לחוקרים שאינה קשורה בעובדות.
על סנדו מזור מויינט
הסיפור שלא יאמן על "כנופית מע"ץ" מויקי
באוגוסט 1978 התפרסם דבר מעצרם של קבוצת צעירים שכונתה כנופיית מע"ץ, לה ייחסה המשטרה שורה של מקרי הצתה שאירעו בישראל בשנים 1974-1978[1]. באוקטובר 1978 הוגשו כתבי אישום נגד שבעה חברי "כנופיית מע"צ" – גדעון הררי, יעקב בלדוט, יוסף רחימי, אורי גולברי, פנחס אמזלג, חיים בויום ועוזיאל ערמי, על שורה של עברות חמורות, שכללו שורה של הצתות (בניין עיתון הארץ, בית מרס, מפעל קרגל[2]) וכן תכנון מעשי רצח של שופטים ושל שוטרים. כתבי האישום התבססו על עד מדינה, משה מאיר, שריצה באותה עת עונש מאסר על עבירות אחרות[3], והודאות של שישה מהנאשמים. הנאשמים טענו שההודאות שיקריות והוצאו מהם בעינויים[4]. ב-12 באוקטובר 1978 נעצרו הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם[5].
פרשת מעצרם וההליכים המשפטיים, סוקרו בהרחבה בכל כלי התקשורת, שכן, על פי חוקרי המשטרה, מדובר היה בקבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב עם הירארכיה ומטרות מוגדרות ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור, ואף הושמעו רמזים על הקשרים פוליטיים[6].
ארבע עשרה שנים לאחר חקירתם, לאחר שהארבעה סיימו לרצות את עונשי המאסר שהוטלו עליהם, הודה שי שמחי, קצין משטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית יומן השבוע, כי העדויות נגבו מהנאשמים תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות, וכי עדויותיהם זויפו. בעקבות זאת, זומן שמחי לחקירה במח"ש והודה במעשים, סיפר שלמד את שיטות הפעולה מהשב"כ וטען שמי שהיה הרוח החיה מאחורי המכות וזיוף ההודאות היה דני מרוז. בעקבות זאת, ושתיקת יעקב רז בחקירה במח"ש, במרץ 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, כי הוא תומך בקיום משפט חוזר למורשעים ועמדתו נתקבלה על ידי השופטשלמה לוין שהורה על קיום משפט חוזר[11]. בגלל הזמן הרב שחלף מאז החקירה, העדיפה הפרקליטות שלא לנהל משפט חוזר, ובשנת 1998 ביטל בית המשפט המחוזי בתל אביב את הרשעתם, והארבעה זוכו מכל חשד[12]. היה זה הליך נדיר, בו הפרקליטות הסכימה לזיכוי נאשמים שהורשעו ושריצו שנים רבות של מאסר, לאחר שנמצאו ראיות חדשות.
לאחר שחזרה בה הפרקליטות מההרשעה נפסקו פיצויים לטובתם בסך של כ-3 מיליון שקלים[13]. אחרי קבלת הפיצוי, תבעו הארבעה את המדינה בהליך אזרחי. המדינה טענה כי הארבעה כבר ניצלו את זכאותם לפיצוי, אך בית המשפט לא קיבל את טענתה, ובשנת 2005 פסק להם בית המשפט פיצויים נוספים בסך של כ-12 מיליון שקלים.
בשנת 2006 פרסם יגאל אנקורי, קצין מודיעין במשטרה שהיה ממונה על החקירה הסמויה בפרשה, ספר בו טען שהנאשמים אכן בצעו את המיוחס להם והצר על כך שבגלל שוטרים שהכו את הנאשמים הם לבסוף זוכו. שלושה מהנאשמים שזוכו תבעו אותו בתביעת דיבה וקבלו פיצויים של 90,000 ש"ח[14].
סוף ציטוט https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%A2%22%D7%A6
סיכום
ראשית יש לנו משטרה מאד מאד בעייתית, קשה שלא לתמוהה איך השמאל שהוא בעד זכויות אדם זוכה דרך עיתונאים שבפירוש אוחזים באג'נדה פוליטית (דרוקר ואברמוביץ) וזוכים לפיכך להדלפות למה משטרה אובייקטיבית כל כך חד צדדית פוליטית והאם תנאי לשירות משטרתי הוא שיוך פוליטי? – מפא"י?
כך אנחנו זוכים למידע שכנראה חלקו מוטעה, או שיקרי, קשה להבין איך כל הדבר הזה מתרחש במדינת חוק, בה חקירה היא למען להגיע לחקר האמת.
לחקור זה בסדר אבל אצלנו אלה שחוקרים מהעיתונות גם מנהלים מרדף נגד בעלי תפקידים מפגינים להם מול הבית ומנסים להלך עליהם אימים על מנת שהחקירה שלהם בין אם היא נכונה ובין אם לא, תהפוך לחקירה פלילית וגם להרשעה פלילית. הכל מותר במלחמה פוליטית שבה בתי משפט משרתים צד פוליטי, בעיקר שמאל שפעם אחר פעם מובס בבחירות.
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
