כך הביס יואב יצחק את שוקן…. אלי ציפורי מגלובס מספר גם הוא נתון בתביעות השתקה, הדבר המדהים שלפי מיטב הבנתי הצד שמנסה לסתום את הפה לצד השני הוא השמאל הבורגני ..לא רק שוקן גם השוטר הצבאי רביב דרוקר בקטע..
1. הסיפור שאני עומד לספר לכם צריך להילמד בכל בתי הספר לתקשורת בישראל. זהו סיפור שצריך להתנהל עליו דיון באמצעי התקשורת; זהו סיפור שהציבור חייב להכירו, כי הוא על מי שמנסה לשווק לציבור ערכים שלחופש ביטוי ודמוקרטיה ומסמן את כל מי שלא מיישר קו איתו כפאשיסט, אנטי-דמוקרט ומי שדורס את חופש הביטוי…
לכאורה, עד כאן סיפור לגיטימי: שוקן, שחשב שהוציאו את דיבתו, מחפש את צדקתו בבית משפט. אבל מכאן ואילך הלגיטימיות משתבשת. באמצע אוגוסט הגיש שוקן לבית המשפט בקשה חריגה מאוד, במיוחד למי שמתהדר בכך שהוא ועיתונו הם אבירי חופש הביטוי והדמוקרטיה. הוא פנה לשופט תורן וביקש, לא פחות ולא יותר, לעכב זמנית את כתב ההגנה של יואב יצחק. הטיעונים של שוקן: כתב ההגנה יביא לפגיעה קשה בו מעבר לפגיעה מן הפרסום. טיעון די מוזר בהתחשב שהוא, כמו"ל, מאשר לפרסום לא מעט דברים פוגעניים על אנשים בשם זכות הציבור לדעת.
שוקן טען כי בכתב ההגנה של יצחק יעלו טענות שיהיה בהן "משום חדירה קשה לצנעת הפרט תוך פגיעה בפרטיות התובע ו/או בני משפחתו הקרובים", טענות אשר אין להם שום קשר לפרסום של יצחק. שוקן הכחיש בדרישתו מבית המשפט את טענותיו של יצחק על התנהלות של בכירי קבוצת "הארץ", הכחיש את הטענות על התנהלותו בשורה של פרשות ועניינים עסקיים בקבוצה, הכחיש את הטענות על התנהלותו מול עובדיו והכחיש את הטענות על השימוש הבעייתי ו/או הסחטני שהוא עושה לכאורה במעמדו האישי.
הדרישה של שוקן הייתה מוזרה מאוד: כמו"ל ותיק הוא יודע שכתבי הגנה ותביעה מכילים הכפשות ונהנים מהגנה משפטית. הרי עיתונו פרסם כתבי הגנה ותביעה כאלה למכביר. למה זה צריך להיעצר רק אצל שוקן? כי הוא שו…
אגב אם איני טועה דבר מהדרך בה הסתיים ניסיון ההשתקה או תוצאותיו לא פורסם בהארץ או ביתר התקשורת, סוג של השתקה. כזכור במשפט של ביבי נגד העיתונאי סרנה העיתונות רגשה, והנה כמעט ואין התייחסות לתבוסה של שוקן. למשל לו בית המשפט היה פוסק לזכותו של שוקן, אני מניח שזה היה מתפרסם בכותרת ראשית.
למרות המיתון, יוציאו השנה ועדי העובדים וההנהלות יותר ממיליארד שקל עבור שי לראש השנה. כמה מקבלים עובדי בנק הפועלים וכמה במשרד הביטחון. מדריך לאלו שאוהבים להשוות…
אמינות המחמאות שהורעפו על הקולקציה הזאת היתה ככל הנראה נפגעת אילו ידעו הקוראים שנגרי הציעה שוברי קנייה בסך אלף שקל לכתבים המוזמנים לפגישות, או לפחות לכמה מהם. שובר הקנייה הזה, כמו גם, במקרים אחרים, תכשיט מהקולקציה של אלון ליבנה ואפרת קסוטו, וכובע משיתוף הפעולה של H&M ובלמיין — הם רק חלק מהמתנות שהוצעו גם לכתבי "הארץ" ממוסף "גלריה" בשבועות האחרונים. שווי הפריטים כולם הוא כאלפיים שקלים. באופן לא מפתיע, גם על אותו שיתוף־פעולה של ליבנה וקסוטו קשה היה למצוא בתקשורת ביקורות שליליות.
בואו נתחיל עם הגילוי הנאות. הוטסתי ללונדון על חשבון חברת נוקיה לכבוד השקת המכשיר הנסקר כאן היום. שם גם קיבלתי את היחידה שאני סוקר כאן היום. הגילוי הנאות הזה חשוב, כי זאת לא הולכת להיות ביקורת מאוזנת.
נפרק לגורמים את ההצהרה המדהימה של חנוך, שמציבה רף חדש של כנות. אומר חנוך: "הוטסתי ללונדון על חשבון חברת נוקיה". התופעה הזו, שבה עיתונאים מוטסים על חשבון חברות מסחריות, רחוקה מלהיות חדשה והיא מוכרת בענפי סיקור נוספים, ובהם תיירות, רכב ואפילו נדל"ן. החברה מטיסה את העיתונאי לארץ זרה, מאכילה אותו, מלינה אותו, ובעצם לוכדת אותו כשבוי שלה. היא קובעת את סדר היום, היא קובעת את התכנים שאליהם ייחשף, עם מי ידבר. היא קונה את העיתונאי במחיר מציאה.
כל תיק המתנות שמנסים לתפור לביבי ואשתו הוא קשקוש אחד גדול, אלא אם מדובר בשוחד, אם מדובר במתנות יצטרכו להסביר למה ליום הולדת אחד פרס קיבל 11 מיליון מתנות מטייקונים בלי שום חקירה. וביבי על סיגרים נחקר ומוצצים לו את הדם.
צריך לומר אמת, כולנו מקבלים מתנות, אולי העצמאים לא, אבל גם הם מקבלים. גם מי שהוא עובד קבלן מקבל מתנות לחגים וזה מעוגן בחוקי עבודה, אם היה עובד חזיר של הועדים החזקים במשק היה מקבל אלפי שקלים מתנות. אבל כל שכיר מקבל מתנות תקראו חוקי עבודה.
שופטים מקבלים גם הם מתנות ופרקליטים כ-ו-ל-ם, נכון ביבי קיבל יותר נניח ממני נפתלי – אבל ביבי מה לעשות ראש ממשלה ויש לו חברים מיליונרים וזה לא בסדר, אבל תודו אף אחד מראשי הממשלה, לא העביר ולו חודש בתפקיד בלי לקבל מתנות, הרוב הן מתנות מהסוג המתכלה, בונבוניירה, יין, סיגרים וכו.
ביבי קיבל סיגרים יקרים ועוד. הוא לא צנוע, הוא נהנתן חזירי, אבל לעומת שמעון פרס הוא ממש צדיק. בתיק 1000 יש הרבה רעשים רקע של אינטרסנטים, ממש לא פלילי לדעתי. אין חוק אחד לביבי ואחר לפרס, אם לפרס חוגגים במיליונים ימי הולדת, אין תימה שביבי קיבל סיגרים. ושרה שמפניה ורודה.
לפי אלדד הצנוע יניב ראש הממשלה צריך מקסימום לקבל טפיחה על השכם אבל אנחנו לא חיים לפי הסטנדרטים של הפושע של ההון והשלטון אלדד.
אולי הגיע הזמן שהחוק יגדיר במדויק על מה מדובר לצערי דמגוגיה של אינטרסנטים אינה בהכרח הוכחה על עבירה פלילית. גם אכיפה סלקטיבית בעייתית.
העיקר מני נפתלי מפגין מול בית היועץ, למה הוא לא מפגין בעד עבדי הקבלן, בעד החלשים. השקרים הם אוסף של זבל מהסוג הדבילי. אם יוכח שוחד זה סיפור אחר, אבל מתנות הן לא שוחד, תשאלו את שמעון פרס.
כל התחקירנים "הנחשבים" למעט ליבסקינד הם שמאל בורגנים, היינו הם בעלי השקפה בדלתא שמשתרעת בין מפא"י למרץ או חד"ש. רוב מוחלט של התחקירים שלהם הוא מראש בהתאם להשקפת עולמם. הבעיה מחריפה בתוך המשטרה, ניצב מזרחי חבר הכנסת מהמשטרה, שהיה איש מפא"י גם כשהיה במשטרה, ניהל מצוד רק אחרי אנשים שלא משלנו. אבל לא במשטרה הכושלת עסקינן, במאמר מוסגר – בשנים האחרונות חלק גדול מהפשיעה המינית התרחש בתוך המשטרה עצמה.
אומרים שהליכוד בשלטון, אז השחיתות הרלוונטית היא של השלטון, אוקיי סביר, אבל שלטון הוא לא רק מי ראש הממשלה.
שלטון הוא גם מי עורך עיתונים, מי מנהל את התקשורת, מי שולט בתקשורת ביד רמה, כאן השלטון כמעט לחלוטין הוא ביד השמאל בורגנים – הערכה גסה היא כי מדובר בלפחות 90 אחוז, חלקם מושחתים כמו בכל גוף אחר. כל העורכים והעיתונאים ועוד הוא שמאל בורגנים. השלטון הזה בתקשורת בניגוד לפוליטיקה, לא נעשה תחת בחירות, עיתונאי יכול לקבל ביטחון תעסוקתי למשך כל ימי חיו תרתי משמע משתלם ללכת בתלם השמאל ציוני בעיתונות לפחות.
שלטון כזה אין בשום משטר דמוקרטי ודווקא אלה שחיים בתוך בועה כזו מדברים גבוהה על דמוקרטיה.
לחלק יש מינויים של בני משפחה לתפקיד מסוים הנפוטיזם נפוץ שם למדי בקרב העיתונאים ולא רק במקרה רביב דרוקר, וחלק פשוט עושים הכל כדי למנוע חקירה של אנשים משלנו. יש משפחות ממש שולשלת בתוך העיתונות, רק לאנשי שמאל. בגלי צה"ל יש דור חדש של ממשיכים בנים ובנות של. ואותם אנשים מתנגדים בצדק לשלטונו ארוך הימים של ביבי, אבל הם לא מסוגלים להביט נכוחה למראה.
הם משמשים כזרוע של השמאל בורגנות. כך בזמנו היה יכול היה להמציא "עיתונאי" בכיר בשם אברמוביץ את נשק יום הדין – האתרוג. שפירושו שאם אתה הולך בדרך מדינית שאנחנו נתווה לך, נעטוף אותך כאתרוג, לא נעשה עליך ועל בני ביתך תחקירים פלילים למרות שיש לנו מידע עליך, אתה תהיה מוגן. השיטה היא פשוט מעשה נבלה כלפי הדמוקרטיה, פשוט פוטש עיתונאי מאפיונרי נגד מי שניצח בזכות השקפה פוליטית.
שערה אחת משיער ראשו לא נפגמה למרות שהוא הכריז על כך בגלוי בזחיחות נפוחה ללא פחד, ולמרות שזו שיטה נפשעת, מאפיונרית ולכאורה פלילית וכו. הרחיק לכת רונאל פישר ועשה משיטת האתרוג סוג של הרחבה כדי יצור פרנסה פיקטיבית, גם בהיותו עיתונאי, משהיה מגיע לידיו מידע, הוא היה מנצלו לא בכדי ליצר כתבה בלבד השיטה הייתה לאיים על בנאדם שיעשו עליו "כתבה" וכך נסחטו כספים מאנשים שפחדו פחד מוות ךגורלם ולגורל עסקיהם. איש לא חקר את זה לעומק הנדרש – עדיין. מאוחר יותר הוא הפך לעורך דין והכניס את הפרקליטות והמשטרה בסוד הפטנט, הוא היה איש שמאל, שותף למלאכה של מיקי רוזנטל ח"כ ממפלגת העבודה (שעאלק לא ידע כלום והיום מציג עצמו כלוחם בשחיתות בלי למצמץ) ועבד גם בתוכנית ה"מקור" שבה מככב כעת שוטר צבאי זחוח ונפוח. נגד רונאל פישר מתנהל משפט בעצלתיים. השוטר שעזר לו כבר בכלא, רות דוד מהפרקליטות לא, ויש בהחלט סימני שאלה נוקבים למה היא מקבלת יחס עדין כל כך. יש לו כנראה הרבה מידע על עולם התקשורת שאיש לא חוקר – מי יחקור? ומן הסתם על חבריו העיתונאים.
יש לזכור שהעיתונות הסתירה מאיתנו את עניין רונאל פישר כמו שהיא הסתירה את עניין פואד וכנראה עוד עניינים, הסיפור של רונאל פישר נתגלה כאשר אלון חסן הנסחט, הלך למשטרה והתלונן. השותף במשך שנים "שלא ידע כלום", הוא מיקי רוזנטל מהעבודה.
אין ולא צריך להיות הבדל עקרוני בין שיטת האתרוג לשיטות של רונאל פישר, האתנן במקרה של אברמוביץ היא ללכת בדרך מסוימת שהוא מתווה, זו וזו שיטות שבכל מקום ראוי היו נחקרות פילילית, אפילו חקירת רונאל פישר מוסמסה בעידוד ישיר של חבריו מהעיתונות.
היו חריגים למשל דן מרגלית בעניין חשיפת הדולרים של יצחק רבין שהיה שגריר ועשה עבודה מהצד בזמן היותו שגריר נתן הרצאות וצבר דולרים בחשבון סודי, וכו.
עד היום נראה שדן מרגלית לא סולח לעצמו, הרבה בשמאל הבורגני, גם סימנו אותו בעקבות כך.
רביב דרוקר כתב שהוא עשה הנחות לפואד בזמנו – פשוט ככה בגלוי. היינו גם הוא אמון על השיטה הזו של חקירה רק נגד אלה שאינם משלנו. לעשות חיים קלים לאנשים משלנו – זו פעולה שלכאורה אינה רחוקה ממתן שוחד. איך אומרים יש תמורה בעד האגרה, היות אדם משלנו פוליטית זו התמורה. איש לא חוקר זאת.
כלומר תמונת השחיתות שלנו היא לפי המדווחים והשקפת עולמם. אין ספק שלו היו עוד תחקירנים ימנים, היו עוד פרשיות שחיתות מהשמאל. קשה גם להיות אדם ישר ועקבי בתקשורת, זו מדינה קטנה, מדינת תל אביב, כולם יודעים הכל עליך. אין הרבה ברירות. כמו שברחוב החרדי יש כנופית שמנסות להלך אימים על מי שחורג מהקו הרצוי, כך בעיתונות שלנו. בעניין זה השוטר הצבאי בעקבות פיטורי רגב מישראל היום, פרסם לאור היום אזהרה מהסוג המאפיונרי לכל מי שיחרוג מהקו – ללא בושה.
על אהוד ברק יש מסך של השתקה כבד לא רק בוז'י שתק, מערכת שלמה מסתירה חלק מהפעילות שלו, מתי היא תתגלה. אין ציפיה שזה יתגלה אולי בעקבות ספרו של אולמרט. אולי, אולמרט יודע שהמחיר של הסגרת איש משלנו יהיה גבוה, מדובר גם באפשרויות לעתיד לתת הרצאות ולהתפרנס.
לכל זה נוסף מושג חדש יחסית "פייק ניוז" מי שהכניס אותו לשיח היה דולנד טראמפ שהשיג על החקירות ועל הפייק ניוז שקיימים בהקשרו שלו בתקשורת האמריקאית, בתחילה זה נשמע כגחמה. אבל מהר מאוד התברר שיש דבר כזה גם אצלנו כמו שאומרים אנחנו לומדים בעיקר את הדברים הרעים מאמריקה, בעיקר במקום "מכובד" כמו ערוץ 2 שאיש לא חושד לכאורה שהם מביימים "חדשות".
כולנו קראנו על השיג והשיח בין נוני מוזס וביבי, שיח של מאפיונרים, שני הצדדים לכאורה הם מאפיה, אבל שום עיתונאי מידיעות לא נדרש לתת דין וחשבון, במיוחד השמאל הבורגני, אלה ששמרו על אולמרט.
מסתבר שזו ממש שיטה, העיתונות היא כוח, וכוח הוא דבר משחית.
כל המקצוע העיתונאי חייב לעבור רביזיה, משהו מאד מאד מסריח בעולם הזה, שבו חשובה יותר השייכות של המדווח והזהות פוליטית שלו, מעמדית, מגדרית ועוד. הרבה יותר ממהות הדיווח העיתונאי היינו מהעובדות כפי שהן.
העיתונות סורחת יום יום. הדבר האופטימי היחיד בהקשר זה, שככול שהטכנולוגיה מתקדמת, כל המקצוע העיתונאי הופך ללא רלוונטי, הפרינט כבר נפל. המושג "עיתון" או מערכת חדשות כמקום בלעדי להשגת מידע, כבר נשמע אפילו היום אנכרוניסטי עד לזרא.
עוד נקודה המתנגדים להקמת עוד ערוצים ועוד מקורות מידע כמעט כולם הם אנשים מהשמאל הבורגני, מעניין למה. לא כי הם דואגים לשקיפות או לכך שהציבור ידע בלי התיווך שלהם מידע איכותי ונכון, חס וחלילה.
על אפם יקומו עוד ועוד רשתות ומקורות מידע הבלעדיות לפרשנות מעין שמאל ציונית, נקצב זמנה, ככול שהזמן יעבור, השחר יהיה רחב יותר והאופק של המידע יהיה פתוח על אפם ועל חרון מפעילי שיטת האתרוגים מערוץ 2 ערוץ 10 וכדומה.
מאיזשהו שלב אמן כל אמן בינוני או טוב מקבל פרסים, מהנדסים לא מקבלים פרסים, אפילו אם הם טובים מאד.
יש באמנות ויזואלית ביאנלות בכמות אינפלציונית, בכל מקום בעולם יש ביאנלה, וכמובן פרסים ומה שנלווה לזה.
איך אמן יכול לנטרל את הכתיבה שלו הציור ומה שלא יהיה מעצם הנטיה שלו שהיא טבעית לקבל פרס, או טפיחה על השכם. מהצופים. הרצון שיאהבו אותו שהוא יהיה אהוב.
מכוון שלא קבלתי פרס מעולם ולא אקבל כבר בגלגול הזה, אז אין לי מושג. אבל באמנות פלסטית יש אוירה של אמנות שהיא לא מיוחדת ואיכותית אבל כזו שנוצרה למען הביאנלה שמשחקת במגרש המשחקים הזה לפי כללים די ברורים. היא לא כמו החלומות שלנו, כשהיינו צעירים ורצינו לעסוק במשהו כי בראש ובראשונה אהבנו את המילה אמנות וכל מה שקשור בה. היא קשורה בתכונה חברתית ואנושית שהיא הרצון שלנו למצוא חן.
אמנות הביאנלה היא אמנות שנוצרת למען המשחק הזה, מין משחק פנימי, אולי לפצח נוסחה כזו שיש בה קורטוב מכל דבר עד שמגיע הקטרזיס . כזה שמונח לפנינו. זוכה ודאי בפרס, אנחנו מזהים את זה כמו מתכון שערב לחך שלנו.
יש כאלה שהם מעבר לזה אתה יודע שלהם הפרסים לא חשובים, הם מצפצפים על הפרס או הפרסים בדרך כלל הם הנידחים, אנשי השוליים הדחויים או אנשים שהגורל מתעתע בהם, ואינם מסוגלים ליצור קשר עם החברה. הם לא יודעים למצוא חן.
גרוסמן מושלם מידי. יש משהו נקי בכתיבה הנהדרת שלו, כאילו היא מכוונת לקבלת הפרס, אין אצלו שום חיבוטים כאלה מחוספסים ואם יש הם כל כך מנוסחים למשעי שאתה מבין באיזשהו שלב שהאמנות היא כבר בגדר נוסחה כזו לפצח את הקורא ואו לרגש אותו – הוא לא כופר בעיקר אין אצלו טירוף הנורמליות היא נוסחה. איני יודע אולי אני צריך לקרוא, לא קורא כמעט ספרות עברית. אני זקוק לטלטלה, למשהו לא נקי בכתיבה, למשהו שיש בו עקבות של תיסכול, אנושיות שבורה, גרוסמן מושלם מידי לטעמי.
אצל מישל וולבק אני נתקל בחוסר השלמות המחוספסת, הוא לא נעים או טוב מידי, הוא לא פלקטי,לצערי הקנונים שלנו הם פלקט. אתה תוך כדי קריאה מבין שאין ממש התחבטות ואו משיכה לרוע, שהוא חלק מאיתנו. השלמות הנעימה הזו מעוררת בי ספק מובנה היא בורגנית מידי, הכל נאמר בצורה נכונה, הכל מאורגן. נחמדות מאולצת.
כשלמדתי בבית ספר לאמנות הייתה סטודנטית שמהר מאוד קלטה את המשחק, נדמה לי שהיא אמרה שאנחנו בזמן די קצר הפכנו לדומים מידי אחד לשני. אפילו הלבוש שלנו אז בתל אביב התחיל להראות דומה. משהו חברתי נטבע בנו די מהר, הרצון לקבל עלינו את עול הדת או השפה או החוקים הלא כתובים של המילייה.
יש את המובהקים את אלה שהכי טוב הפנימו את היותם כוהני אמנות, אימצו שפה, התנהגות וכל המדים שהם עוטים עליהם אין בהם שום דבר שלא נאה לעין, הבורגנות אוהבת התקינות הפוליטית, זו שמביאה לפרסים בינלאומיים.
לאחרונה התבשרנו שבוב דילן גנב ספרותית את ההרצאה שלו שכל מקבל פרס נובל בספרות חייב להגיש, דבר אבסורדי כשלעצמו. סופר חייב להגיש הרצאה? למה. נו טוב.
אני מאד מקווה שהוא עשה את זה בכוונה, גנב בכוונה הרצאה שלא הוא כתב, כדי לרצות את הבורגנים, בדיוק כמו שהם אוהבים.
גרוסמן היה כותב הרצאה מאלפת כזו שהייתה מוציאה מהבורגנים אנחת רווחה עמוקה של שביעות רצון.
הצייר האהוב עלי, היה רוצח, הומו, קראווג'יו. אמן מחונן.אני כמובן לא רע כל כך. לצערי.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
