Posted in Blogroll, MUSIC, Uncategorized, video art, אקטואליה, גרפיטי, הטוקבק, ויזואל, ליריות, ספורים קצרים וכל מיני, קולנוע on ספטמבר 26, 2011| 1 Comment »
HAPPY NEW YEAR
Buon anno
Gelukkig Nieuwjaar
glückliches neues Jahr
Ευτυχισμένο το Νέο Έτος
明けましておめでとうございます
新年快乐
feliz Año Nuevo
سنة جديدة سعيدة
feliz Ano Novo
Šťastný Nový Rok
с Новым годом
Joyeux Nouvel An
Gott Nytt År
והכי הכי חשוב שנת צדק חברתי לכולם!
Posted in Blogroll, ליריות on ספטמבר 27, 2009| 2 Comments »
אני לא צם, למעשה תמיד כפרתי, אבל זה מעייף, אז לא אנמק, כי בצער מסויים אני יודע שאין טעם. אין טעם לנמק.
הטקס היהודי של סליחות ומחילות אינו מעיד על כפרה, ובכלל זה סוג של חיטוי צבוע של יום אחד בשנה שהתאריך העברי בחר.
אני הייתי היחידי במשפחתי שלא צם, אולי פה ושם במין אתגר ספורטיבי צמתי כדי להיות כמו כולם בגיל רך, ואז חדלתי, גם עכשיו איני רואה את הצורך לצום, מסביבי כופרים גדולים ממני צמים, ואני מנסה לא לשאול למה, זה מיותר, אין סיבה לתהות על הטקס החברתי הזה, הוא כפוי כי אנחנו כאן. אולי זה בסדר השקט הזה . איני מבין למה יש דרישה כזו מעיקה ואיזה צורך יש בחג הזה לרגום באבנים מכוניות ואפילו אמבולנסים אבל זה העם שלי.
כשעשיתי מילואים לפני כמה שנים טובות ביום כיפור, כנהוג הודעתי למפקדים כי אני לא צם, נהוג היה לשמור ארוחה קרה למי שלא צם, התמזל מזלי והמפקד היה איש דתי, כיפה סרוגה.
בצהריים הוא עלה לעמדה בה שמרתי והזכרתי לו שאני מצפה לארוחה, הוא הביט בי, וגער בי בקול על שאיני יכול יום אחד בשנה לצום, ולהזדהות עם עמי, זה נשמע כאילו הוא גוער בילד רך בשנים מה שמיד הצית בי תרעומת, ועניתי לו בצורה בוטה וחד-משמעית, משהו בנוסח "אנא תשתדל לא לדחוף את האף שלך לצלחת האוכל שלי"
ככה זה נגמר במשטמה עזה שהוא שטם אותי, אבל קבלתי אוכל, כמו שנהוג, למי שלא צם.
זה לא מנע ממני לברך את כל מי שראיתי בגמר חתימה טובה, שלא לומר שברכו אותי בברכה הזו חזרה. תמיד מברכים אצלנו בחתימה טובה, זה קל יותר ככה.
לא ממש איכפת לי להיות נחמד ולאחל לכל שונאי, וידידי המועטים "גמר חתימה טובה"
אז באמת, שיהיה גמר חתימה וזה, שלא נדע צער ומלחמות ושנה טובה ובריאה.
וזה.
Posted in ליריות on יולי 7, 2009| 2 Comments »
את העיר אהבתי מהמבט הראשון לערים גדולות דרוש מזל ומיקום- ויש ערים שצריכות לברוא עצמן, זה לא מקרי שסן פרנסיסקו נחשבת לעיר כה יפה, עמדתי לפגוש באישה שהכרתי, ברשת, לא הגעתי בשבילה, הזדמנתי לעיר, למטרה שאינה רומנטית.
בלילה נאלצתי לקחת מונית לשדה התעופה, בדלפק במלון העירו לי כי עדיף להשכיר שם רכב, כי המחירים שם פחות שערוריתיים.
כשחזרתי לעיר הבנתי שאני בבעיה, זו הייתה שעת לילה מאוחרת כבר, והעיר התחתית של סן פרנסיסקו נראתה מאיימת מתמיד, הבנתי כבר כשהגעתי שמשהו לא טוב קורה בעיר האיזור היה מלוכלך , הומלסים ושיכורים מלאו את הרחובות, חששתי לעצור ולשאול, המפה הקטנה שהייתה מונחת במושב לצידי הייתה קטנה מידי, וגם לא יכולתי להרכיב את משקפי הקריאה, תוך כדי נסיעה.
עצרתי בצומת כדי לבצע פניה שמאלה, הרמזור נשאר אדום, ניסיתי את כוחי בפניה בצורה כנראה מאד לא מקובלת, כשהייתי בחצי הדרך להשלמת הפניה אור לבן גדול נדלק מאחורי, וקול מתכתי באנגלית דרש ממני לעצור, עצרתי , ראיתי שמדובר ברכב משטרתי שממנו הגיח איש גדול, חמוש מכף רגל עד ראש, באלה, פנס גדול ואקדח.
הוא זרק לעברי שאת ידי אשמור על ההגה, וכך עשיתי, מחכה לבאות, הוא נגש אלי בזהירות נצמד לדופן הרכב השכור, ואז דרש ממני את התעודות, הודעתי לו מייד באנגלית מגומגמת שאני מישראל, הוא לא הגיב וביקש את הדרכון ואת רשיון הנהיגה, נתתי לו, ואז הוא התרחק והלך לניידת.
לאחר כמה דקות חזר, והעיר לי על הפניה הרשלנית שמאלה, כששאלתי אותו אם יוכל להפנות אותי למלון, הוא לא הגיב, קשוח ואדיש הביט דרכי ונתן לי את התעודות, וביקש ממני להמשיך בנסיעה.
בבלוק הבא עשיתי סיבוב פרסה, ומייד הגעתי שוב לאותה הצומת, שוב עשיתי פניה שמאלה, לא מוצלחת, ובמחצית הדרך שוב נדלק אור לבן גדול, וקול מתכתי דרש ממני לעמוד בצד.
עמדתי בצד, מחכה, ואז התקרב אלי שוטר הפעם היה זה היה שוטר ממוצא אסייני, הוא גיחך ואמר שמזמן הוא לא ראה פניה שמאלה כה מוזרה, ושאל מאיפה באתי- ענית שאני מישראל.
הוא בדק את התעודות שוב, ואז כשחזר שאלתי אותו איך להגיע למלון, האם יהיה מוכן להראות לי את הדרך, הוא הביט בי ברחמים והמשיך לדרכו.
המשכתי ועוד כמה פעמים ניסיתי לפנות שמאלה, עד שעלה הדבר בידי, העיניים כמעט נעצמו מעייפות, כאשר לבסוף לפנות בוקר מצאתי את המלון עלה בידי רק להחנות את האוטו ולגרור עצמי בקושי לחדר, שם נרדמתי עד שעות הבוקר המאוחרות.
כשהתעוררתי יצאתי לכוון נאפה וואלי חוצה את גשר הזהב, התקשרתי אליה, זו עם העיניים הגדולות.
Posted in ליריות on יוני 11, 2009| Leave a Comment »
היה לי שכן שהיה נשוי לשכנה, היא היתה בלונדינית רזה ותמירה.
הם הולידו תינוקת, לשכנה היתה אימא.
האימא לא היתה בלונדינית.
יום אחד הם חגגו משהו, והביאו את האבא של השכן.
הוא היה נכה.
אז ביקשו ממני לעזור, השכן ואני שמנו את האבא על כסא,
ויחד הוא ואני נשאנו אותו לקומה שלישית, היה קשה.
ואז הם עברו דירה.
יום אחד כשיצאתי מהדירה האימא של השכן ביקשה את עזרתי.
ירדנו למרתף בקומת הקרקע ושם היא הצביעה על שולחן,
וביקשה ממני לעזור לה לשאת את השולחן לאוטו.
הבנתי, ועזרתי לה לשאת את השולחן לאוטו.
מאז לא פגשתי בה ובו, האימא נסעה אמרה לי –"תודה".
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
