יש צד ימין ויש צד שמאל, אם אתה מסתובב אני אראה את ימין שלי כצד שמאל שלך, פוליטית ההחלטה או ההבחנה השרירותית המוגדרת נולדה בצרפת בפרלמנט בזמה המהפכה הצרפתית בה באופן חד-פעמי היא הוגדרה כאילו יש בעצם השיוך השרירותי לפי סדר הישיבה מהות אידיאולוגית ואז ומאז מנסים להבין מה ההבדלים.
יש תוכן מהותי לשמאל ויש לימין, אבל המעניין הוא שהיסטורית השמאל-הציוני נהג בימניות חסרת מעצורים.
מחנה "השלום" הנהיג מלחמה אחר מלחמה: חרחר ריב ומדון, אפילו עסק הביש זו תוכנית וביצוע שמאל ציוני, משטר צבאי 18 שנה על ערביי ישראל, רצח ממסדי של יריבים פוליטים, הגבלת חופש הביטוי, הקמת מימסד ביטחוני לוחמני, טיהורים אתניים, סלקציה מעמדית ואתנית, שימוש בשואה כקרדום לחפור בו כסף למקורבים ולמחנה של השמאל הציוני עצמו כולל גזל ניצולי השואה גזל ממסדי עבור הקיבוץ שהוא ערש הגזענות הימנית הכי מובהקת- עד היום אין כניסה לערבים ולנכים בשערי גן עדן הסוציאליסטי אלא רק אם אתה "בריא" במובן הפאשיסטי של הביטוי "בריא".
תחת שלטון השמאל הציוני קמו תנועות מחאה מזרחיות מהמרד בואדי סאליב החיפאי ועד מרד הפנתרים הירושלמי. להבדיל מתנועות שמאל עולמיות או לאומיות שחלק ממהותן היא קבלת כל השונים, השמאל הציוני הקים מנגנון גזעני שהדיר קבוצות רבות מהמזרחי ועד הדתי. כמובן שהמילה שוויון רוקנה מכל תוכן ומהות.
הכיבוש ותנועת ההתנחלות החלה בשמאל הציוני. גם חיבור דת ומדינה ומתן פרשנות הלכתית אורטודוכסית בלעדית לרבנות להחליט איך ינשאו ואיך יקברו ומי הוא יהודי. וכל זאת ע"י שלטון שקרא לעצמו שמאל.
אף על פי כן, מתעקשים ומתעקשת קבוצה זו לכנות עצמה שמאל ולהבדיל עצמה מהימין שהמנהיג הראשון שלו שעלה לשלטון (לאחר 30 שנה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון) מנחם בגין לא רק חתם שלום בניגוד לשמאל הציוני אלא ביטל את העינויים במרתפי השב"כ (מה לשמאל הומניסטי ועינויים ובמרתפים חשוכים ישאל התימהוני המזדמן), אם ככה הבסיס ההיסטורי שהיה במילא שרירותי כלומר מבוסס רק על בסיס ישיבה בצד ימין או בצד שמאל, ממשיך להיות שרירותי גם מהותית, לפחות במה שמתרחש בארץ הצבי.
אז-למה זה חשוב בכלל אם-ככה להיות מוכרז\מוכר כשמאלני? ולמה השנאה הפתלוגית למילה ימין ע"י מי שיכולים ללמד הימין להיות ימין אמיתי.
