יצחק לאור: "חשוב מזה:האם באמת היה משכיל,כמו שנוהגים לתארו מעריציו? האם,לבד מבולמוס רכישת הספרים,באמת קרא והצליח להפנים מה שקרא? אם כן,מדוע אין להשפעת הקריאה הזאת זכר בכתיבתו,בנאומיו,במכתביו? מדוע מכסות המליצות על כל ממד אחר ברטוריקה שלו? מה באמת הבין אצל שפינוזה ואפלטון שבהם נהג לנופף?"
על מימון הספרים חשבתי פעם ועלה בראשי שהנה איש כמו בן גוריון רכש ספריה בת אלפי ספרים, איזו צניעות זועקת. אף על פי שכנראה לא קרא בהם ממש או שספק אם קרא, ואז נדמה לי בראיון עם נבון הנשיא הספרדי הטהור הראשון של בוסתן ספרדי, הבנתי שאת המימון ל"השכלה" הזו אנחנו מימנו, אולי לא הבנו שאנחנו הופכים לכאלה נדיבים – או שלא היה אכפת לנו בעצם, ברם כנראה בן גוריון לא שילם אגורה על הספרים.
ייתכן ועדיף לממן למנהיג ספרים מאשר גלידה, או גיהוץ במלונות, אבל גם מימון ספרים נעשה אז תחת אצטלה שאין בינה לבין המציאות דבר וחצי דבר.
אבל העיקר שיש לבן גוריון צילומים כשמאחוריו אלפי ספרים, והוא עומד על הראש.
אלה כרוכים באלה במסכת שקרים. אוחזים אחד בשני, שחס וחלילה לא יתמוטט שקר אחד. והמשורר שכתב שיאכלו יהודים הוא הרי כתב מטאפורה. מיטב השיר כזבו. כמובן.
המושג נורמליות הופך למשאת נפש רחוקה, רק אם היה קצת נורמלי יותר להיות שמאלני בארץ בה השלום כרוך באכילה מהסוג האהוב על קניבלים.
אני חושב שלא קל להיות פלסטיני או ערבי מוסלמי בכלל, תחשוב על מה שעושים מגיל צעיר בעולם שבו להיות מתון זו עדות לבגידה ולחולשה. ומה קורה עם אחי השמאלנים, טרגדיה גדולה.
השמאל אפילו את זה מכיל, מבין ומעודד. אפילו הסנגורים של דרוויש נעמדים דום. רק זה חסר שאיזושהי רגב תרמוס את הגאווה המפוקפקת שלפחות קיימת במילים אם לא במציאות עצמה.
מירי רגב היא סוג של עונש, ויש לה הרבה משותף עם ההתלהמות הבהמית של המשורר הלאומי הפלסטיני. זה שאוהב בשר של יהודים.
ישראל היא שממה ספורטיבית, ה"מומחים מטעם עצמם" של ישראל לתחום הם נבלות כורסא, אנשים שהם לא ספורטיביים כלל ועיקר בכל התנהלותם. למשל הקוף' הלוא הוא רון קאופמן, מעבר לשפתו המשתלחת והמתבהמת, הוא אדם דוחה בעצם כך שכל העיסוק האמיתי וממשי בספורט רחוק ממנו כרחוק המערב מהמזרח ואף שבעתיים מכך.
כלומר רוב העוסקים במלאכה העסקנים העיתונאים וגו, הם אנשים שהם לא בדיוק הדוגמה לשמירת ערכי הספורט בגישתם לעצם המילה ולתחום וערכיו.
ישראל זקוקה לשינוי מהותי בכל הגישה לספורט, מגיל אפס, מהגן ועד בית ספר ועד בכלל, לכל הגילים, לאחרונה למרות גילי המתקדם לו, התחלתי לרוץ, לא הרבה, אבל ההרגשה מופלאה, הגוף מודה לי כל פעם מחדש, גם יוגה אני מאלץ עצמי לעשות מידי פעם.
לא נכביר מילים על החשיבות הבריאותית אבל כן אפשר לומר שאינטלקטואלית זה מקנה יותר יכולת להעמיק, לחשוב בצורה סדורה, כן הריצה והספורט עוזרים לפעילות התקינה של המוח. והגוף בכלל.
לצורך קיום תשתית בריאה של ספורט צריך יותר השקעה עממית במתקני ספורט, בעיקר לגיל הרך, לי היה מורה לספורט שהיה אלוף אולימפי בתחום הסיף, מגיל צעיר, הוא היה מכובד בעיני ובעיני חבריי. היום רוב העוסקים במלאכה אינם דמויות מכבדות בלשון המעטה, רון קאופמן כמשל. הוא לא יכול לגרום ולו לאחרון הפאדלאות להרצין ולעסוק בספורט. הוא האנטי-תיזה לעיסוק בספורט ולערכים של ספורט.
המטרה אינה מדליות, אלא בניית תרבות, ושמירה על ערכים שהם לא פחות חשובים, המדליות תגענה בעקבות שינוי התפיסה העממית לספורט. זה בריא וחשוב.
האם יש סיכוי שזקן לכשלעצמו מביא בנאדם לחוש כנביא זעם וזאת לפני שנזכרים למי ניתנה הנבואה, הייתכן שאדם בערך בגיל שבעים, שכל חייו נראה כמו ילד מגודל. פתאום הופך מילד שמפרק שעונים לחולה נפש מבוגר עם הפרעה בלתי מוגדרת דיה?
אפילו שאומרים שהיה המוכשר בין המחסלים ביחידה, שראה למחבלי על את הלבן בעיניים, טרם שליחתם למקום בו 72 בתולות רובצות ללא מעש, מתי הוא החל להרגיש כנביא זעם דמוקרטי והומניסטי, מתי התגבש אצלו הבלבול הזה, מתי התרחש השוני הבלתי מוסבר?
מה קורה לאדם כזה כשבוקר בו קם, והוא נכנס לחדר הרחצה המפואר באיזה מגדל שנושק לערפל האורבני, ורואה את עצמו בראי, סוחר נשק, מעוטר במדליות חיסול בהצטיינות, מהיחידה שהס מלהזכיר את שמה, יועץ סתרים לכל מיני גופים מפוקפקים בעולם, והנה הוא רואה את הזקן הילדותי שגדל לו פרא, ואומר לעצמו, חי נפשי.. הפאשיזם הגיח.
הפאשיזם הזה מסתבר מהתל בהרבה אנשים לאחרונה, מאיזה כתבן רוגל שרואה בילדים שבאו להריע לזוכי המדליות בג'ודו בשדה סכנה מוחשית לפאשיזם, ועד רמט"כל שהביא אסונות, אלפי הרוגים, שריסק את השלום ומה שנשאר ממנו, מושחת רקוב שמתעסק בנדלן במומחיות של מי שלמד לפרק מנגנוני שעונים משובצי יהלום שפתע מגדל זקן ורוחש מזימות פאשיזם.
המחלה הזאת מתפרצת, אינך יכול לומר מה באמת התרחיש שאתה עצמך נמצא בסכנה רחמנא ליצלן, אולי זו הטחינה שגורמת לך להרגיש נסיך רגע לפני שמתגלה שאתה מפיץ נגיפי סלמונלה פאשיסטים.
פתאום בנאדם קם בבוקר ולוחש לעצמו בפליאה, פ-א-ש-י-ז-ם. לא ברור אם המילה עצמה מחוללת את השינוי, ברם הזקן גדל, ואז בוקר אחד, פתאום, במקום גירוד בזקן משתחררת המילה, ובעקבותיה עוד מילה, ואז משתרר שקט ארוך, חסר פשר.
אדון המלחמות, רוצח השלום, מעלה באוב את זקנו, רוצה להקדיש עוד קצת מכישרונו המוכח, המלחמתי, הזוועתי, לעם אותו הוא אוהב.
לכן איני בטוח איך עלי להגיב על התביעה הזו של השכנים שלנו;
הפלסטינים למדינות ערב: סייעו לנו לתבוע את בריטניה על הצהרת בלפור
בפסגת הליגה הערבית קרא שר החוץ אל-מאלכי לגבש תיק נגד בריטניה בבית הדין בהאג על "חלקה בנכבה". ברקע ביקור משלחת סעודית בישראל, הזהיר משיתוף פעולה שיביא לנורמליזציה של היחסים…….
אבל נראה שמוקסמים שם מהדרך של תביעות בינלאומיות – סוג של פנטזיה סהרורית פלסטינית, הבעיה היא שאפילו עולם אנטישמי למדי, ברגע מסוים עלול להתעשת, מישהו עלול ועשוי אפילו, להבין שמשהו בתפיסה הפלסטינית נשמע לא טוב ואולי מופרך, אולי, במיוחד כשכולם מנסים כבר לחבר קצוות ולהעיר ולהאיר את תהליך השלום – כנראה ללא הצלחה נראית באופק.
ביבי מתחרה בהזוי מהמוקטעה בבקשת הסליחה שלו מהערבים בישראל, הוא כשל אז ועכשיו. למרות שממשלתו הנוכחית עושה משהו שאף ממשלה לפניו לא עשתה בהשקעה ללא תקדים בערביי ישראל, עדיף לעשות ולא לדבר. תעשה ביבי, תעשה.
אנחנו חיים בעידן הזוי, הזוי מכל בחינה, הנאורים הם פרימטיבים לא פחות מהפרמיטיבים שכבר כולם בטוחים שהם פרימטיבים, חלק גזען חלק חי מתיעוב ושנאה, הטירוף הוא ההסבר מדוע סדרה כמו "משחקי הכס" היא סדרה כל כך מצליחה למרות שזו סדרה ברוח דעאש, אלימה ופרימטיבית.
קשה להבין את ההתלהבות מסצינות של קטיעות ראש, אלימות נגד ילדים, נשים וכיוצא בזה, אבל קשה להבין זה לא הסבר מלא לתופעה, כך גם קשה להבין מה מניע את דעאש, ולמה אבו מאזן כנראה הוא חלק מעולם הפנטזיה. עם נוכחות ויצוג מציאותי.
מישהו יתעורר בעולם? מתי שהוא ויפסיק את ההתדרדרות האנושית המתרחשת ומתגלגלת מול עינינו המיואשות כבר, או שזו מחשבה הזויה בפני עצמה.
אולי זו רוח התקופה, אין אפילו עניין היסטורי, כי היסטוריה לפחות מתיימרת להכניס סדר בכאוס להתדיין בעזרת הגיון מסויים הכפוף לנרטיב אמנם אבל לא זר לערכים אנושיים. פה זו שירה אלימה וקריאת עידוד לאלימות חסרת מעצורים בלי הסבר אבל אסתטית, העלילה משרתת איזו משימה שטנית שמתעלה רק בשל הגודש הבלתי מובן וההתלהבות מהפרימטיביות הויזואלית רבת הפעלולים , קשה אחרי צפיה בסדרה לדרוש התנהגות ראציונלית ואנושית מצופיה הנלהבים ככה אפשר להבין שהעולם כיום נחלק להזויים יותר או פחות.
משהו השתבש או שאני פשוט לא מבין דבר כבר בעולם המתעתע הזה.
צפיתי בשבועיים האחרונים בשניים ממערכוני ההומלס של יובל סמו ב"ארץ נהדרת", שבהם הוא מגלם חסר בית מזוקן וליצני המשוטט בעיר עם כבשה. בפתיחת המערכון הראשון הוא יושב ברחוב עם חסר בית מבוגר, ומנהל אתו שיחה משעשעת לעיני המצלמות. לא הצלחתי לצחוק, כי אני מכיר את ההומלס. שמו מתי ורדי, ואני מלווה אותו זה כמה חודשים. זאת ועוד, נכחתי ביום שבו פונה מביתו, לפני כחצי שנה, ונהפך באחת לדר־רחוב.ורדי הוא צייר ופסל, מורה ותיק לאמנות.
לדעתי מדובר בספורטאי שלא היה ג'נטלמן, לעג ליריביו, כינה חלק מהם בשמות גנאי שמיועדים לשחורים כגון "ניגרו" הוא היה נפוח ומגלומן, מלא בשנאה גם נגד אחיו השחורים ואופנתי עד טירוף.
הספורט עצמו של איגרוף מתועב בעיני, אנשים מתים בספורט הזה ממכות גם עלי קיבל מכה או מכות שהביאו עליו מחלה ככה לפחות נראה עד מותו. הוא הפך לסמל בשעה שיש למשל זמרים שחורים וזמרות מחוננים, מוסיקאים שהמציאו את הקול של אמריקה שהם שחורים חבל שעושים ממנו סמל כזה גדול, והפיצו אהבת אדם ואהבה למוסיקה, אני נהנה לשמוע מוסיקה שחורה עתיקה וחדשה. זו המוסיקה שהכי מדברת אלי.
אם כבר ספורט אז כדורסל ולו אליסנדור – כארים עבדול ג'אבר עדיף בעיני כסמל ממוחמד עלי. ואם צריך כבר לבחור מתאגרף אני מעדיף את ג'ו פרייזר.
מובן מאליו שיכולת כזו להטיף מוסר ברגע האמת המצמיתה, לעם היושב בציון שברור שהוא ורק הוא ה-מזכיר ביותר מכל העמים את העם היושב בדויטשלנד טרם עלית היטלר ימח שמו – לא נולדה במשפחה פשוטה היה שם חינוך ערכי מודע ועמוק מיני עמק, ברם ברור שרק להיטיב רצה. הוא דור חמישי בארץ.
גדעון לוי לא מאמין לו, משום מה. מזלו של אלוף יאיר גולן שאמא מאמינה לו, היא הרי מכירה את יאירק'ה שלה:
רחל גולן, שבנה עומד במרכזה של סערה ציבורית לאחר שאמר כי הוא "מזהה כיום תהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 80 שנה", אמרה בשיחה עם ynet כי בנה צודק: "אליו נטפלים? הם בורים ועמי ארצות
ישראל היא אולי המדינה היחידה במערב אם מותר להתיימר ולהכניסה למערב, שלא יכולה ולא רוצה להפנים יחס שווה נפש לחייליה. בכל העולם איש שמאל ממוצע, לא אוהב מדים – אלא שונא מדים, נכתבו יצירות מופת על השנאה והבוז ללובשי המדים, שמאלני הגון שונא את הפאתוס המוליד מתים הששים אלי קרב, רק כאן בישראל השמאלני ביותר הוא קצין בדימוס שיש לו קרבות מסמרי שיער באמתחת. גם שלום עכשיו קמה מתוך השירה הזו שאין לאיש שלא טבל ידו בדם ביחידה נבחרת מה לומר בענייני היום, לכן מן הסתם כה הצליח לזעזע את הסיפים והסעיפים סגן הרמטכ"ל יאיר גולן.
השמאל גם מאמין שללא גנרל לא יוכל לימין. היתר שמאל ימין, ימין רק חול וחול.
