הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הנושא האולימפי מוצה. אני לא רוצה לעסוק בו.

ישראל היא שממה ספורטיבית, ה"מומחים מטעם עצמם" של ישראל לתחום הם נבלות כורסא, אנשים שהם לא ספורטיביים כלל ועיקר בכל התנהלותם. למשל הקוף'  הלוא הוא רון קאופמן, מעבר לשפתו המשתלחת והמתבהמת, הוא אדם דוחה בעצם כך שכל העיסוק האמיתי  וממשי בספורט רחוק ממנו כרחוק המערב מהמזרח ואף שבעתיים מכך.

כלומר רוב העוסקים במלאכה העסקנים העיתונאים וגו, הם אנשים שהם לא בדיוק הדוגמה לשמירת ערכי הספורט בגישתם לעצם המילה ולתחום וערכיו.

ישראל זקוקה לשינוי מהותי בכל הגישה לספורט, מגיל אפס, מהגן ועד בית ספר ועד בכלל, לכל הגילים, לאחרונה למרות גילי המתקדם לו, התחלתי לרוץ, לא הרבה, אבל ההרגשה מופלאה, הגוף מודה לי כל פעם מחדש, גם יוגה אני מאלץ עצמי לעשות מידי פעם.

לא נכביר מילים על החשיבות הבריאותית אבל כן אפשר לומר שאינטלקטואלית זה מקנה יותר יכולת להעמיק, לחשוב בצורה סדורה, כן הריצה והספורט עוזרים לפעילות התקינה של המוח. והגוף בכלל.

לצורך קיום תשתית בריאה של ספורט צריך יותר השקעה עממית במתקני ספורט, בעיקר לגיל הרך, לי היה מורה לספורט שהיה אלוף אולימפי בתחום הסיף, מגיל צעיר, הוא היה מכובד בעיני ובעיני חבריי. היום רוב העוסקים במלאכה אינם דמויות מכבדות בלשון המעטה, רון קאופמן כמשל. הוא לא יכול לגרום ולו לאחרון הפאדלאות להרצין ולעסוק בספורט. הוא האנטי-תיזה לעיסוק בספורט ולערכים של ספורט.

המטרה אינה מדליות, אלא בניית תרבות, ושמירה על ערכים שהם לא פחות חשובים, המדליות תגענה בעקבות שינוי התפיסה העממית לספורט. זה בריא וחשוב.