ליהודים יש חלק מאוד בעייתי במהלך ההיסטוריה העקובה מדם של השמאל, קורבנות של המאבק של הסוציאליזם מתחילת המאה הקודמת ועד ימינו עד הערצה העיוורת לצ'אווס מוונצואלה שהפך מדינה שלמה למוכת עוני (בעיתון הארץ שעכשיו מפרסם את האסון בוונצואלה שנים היה נהוג להוכיח שהסוציאליזם של צ'אווס עובד) ולממשיכיו ולמודל קאסטרו דיקטטור ששמורה לו חיבה רבה בקרב רבים בשמאל לרוב לשמאל אין את האומץ להתפכח, כך היה בימי השליט האכזר סטלין, בישראל חלק מהותי בשמאל סגד לרוצח שאף עלה על היטלר בכמויות הדם ששפך.
השמאל מראה עד כמה תופעת העדר חזקה עד כמה יש מעיכה של הפרט ודעתו מול רעיונות "גדולים" שלמעשה ולהלכה הם מין אמונה דתית באלוהים סוציאליסטי שכמו אלוהים של המאמינים מעוטר בזקן, הפרט שולי במאבק הסוציאליסטי הגדול וזו הסכנה הכי גדולה שמציג השמאל.
בעזרת ויקי האדיבה אני אבסס את הטענה שיש באמונה עיוורת שמאלית מעין דת דווקא דרך ההבנה מהי בכלל אמונה דתית:
החוקר האמריקאי אריך פרום (Erich Fromm), ניתח את התאוריה הפרוידיאנית, ופיתח הבנה מורכבת יותר של תפקוד הדת. בספרו פסיכואנליזה ודת, הגיב פרום לתאוריה של פרויד על תסביך אדיפוס. פרום מסכים עם התאוריה של פרויד אך טוען כי בבסיסו של התסביך לא עומד דחף מיני, אלא הרצון העמוק יותר (שבסיסו ברצונות ילדות) להישאר מחובר לדמויות מגוננות. הדת הנכונה, לדעתו של פרום, יכולה לעודד את הפוטנציאל הגלום באדם ולהובילו להישגים. עם זאת, הוא טוען כי הדת המעשית נוטה להתדרדר לנוירוזה.
רודולף אוטו (Rudolf Otto) (1869-1937), היה תאולוג גרמני פרוטסטנטי וחוקר דת השוואתית. עבודתו המפורסמת ביותר, הרעיון של הקדוש (The Idea of the Holy, ספר שהתפרסם לראשונה ב-1917 בשם "Das Heilige"), מגדירה את מושג הקודש (במובן של קודש= "רוחניות", "שמימיות"). אוטו הסביר את הרוחניות בתור "חוויה או תחושה לא הגיונית, ובלתי נתפסת (בחושים), שההתמקדות המיידית או העדיפה שלה היא על חוויה חוץ-עצמית". זוהי תעלומה (לטינית:mysterium tremendum) שהיא מרתקת (fascinans) ומבעיתה בד בבד. אוטו הציע כי חוויה זו, וכל חוויה דתית אחרת, מבוססת על רגש הפליאה והוא בעצם בסיסה של הדת. רגש זה, עוזר לנו להכשיר את מוחנו הלוגי לשקול אפשרויות לא הגיוניות. בספר הנ"ל, אוטו גם מניחפרדיגמה לחקר הדת, שמתמקדת על הצורך לתפוס את הדת כקטגוריה עצמאית, בלתי ניתנת לצמצום. פרדיגמה זו הותקפה רבות בין השנים 1950-1990 בקירוב, אבל מאז מעמדה השתפר והשימוש בה חזר.
הדמויות בשמאל והיחס שאני מוצא לעיתים בקרב קומוניסטים ותיקים דומה בגישה של אדם דתי לכמה כללי יסוד ודמויות מעל למציאות ובעיקר לאמונה עיוורת. האמונה באמא רוסיה הטובה, בסוציאליזם הקומוניסטי הניבה מאות מיליונים של קורבנות, תרבויות נמחקו, ההבדל בין דעאש למהפכנים שהפיצו את ה"אמת" לא גדול ביוחד, אלה ואלה מחצו כל אמונה אחרת, גם מאמיני דעאש משמידים כל מה שלא הולך בתלם האמונה העיוורת שלהם ככה הם השמידו שרידי מקדשים של תרבויות אחרות גם באמא רוסיה נהרסו כנסיות כי הן היוו תחרות להגמוניה הטוטאלית הבולשווקית.
הרצח של טרוצקי חושף הרבה פרקים של אפלה, שעוד לא סופרו, יש הבזקים של רסיסי מידע, אבל התמונה הגדולה של הרשע בדרך לגאולה הסוציאליסטית עדיין לא ידוע ברובו. חסרים אנשי אמת בעלי שיעור קומה שיטלו מהזוהר הסוציאליסטי וישימו אותו במקום הראוי לו.
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3042640?utm_source=dlvr.it&utm_medium=facebook
גם הסוציאל דמוקרטיה המבורכת אינה אלא הסכמה כי הסוציאליזם לבדו לא פותר בעיות, אלא בשילובו עם הדרישה לחופש, משפט צדק וזכויות פרט וגם לשמירת רכושו.
בתקשורת הישראלית יש מין "הסכמה" שאת העוול החברתי עולל הימין מאז ימי בגין, דבר שלא נבדק למשל בהיבט של עבודת הקבלן שאותה יצרה מפלגת העבודה בניהול פרוטקציונרי בהפיכת ישראל למקום בו משגשגת עבודה סוג א' למקורבים וסוב' וג' וד' בהקשר זה יש לציין שימין וודאי שלא עזר וגישתו כי יש לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם הוכיחה כהמשך דת הפורטוקציה הרי מי ששורד בג'נגל הזה הוא החזק והחלש נחלש יותר ויותר – הוועדים החזקים והחזיריים אינם מייצגים סוציאל דמוקרטים אלא קרב על ההגמוניה בשוק העבודה. מפא"י הסוציאליסטית או היחס להסתדרות בתקשורת כאילו מטרת ההסתדרות היא רווחת העובד באשר הוא, היא שקר גדול ומופרך, ולו מעצם סיבת קיום ההסתדרות עצמה מימי בראשית. היסטורית ההסתדרות היתה שליט ללא מיצרים בשוק העבודה בישראל היא הייתה המעסיק הגדול ביותר וכו. זה בדנא שלה לא לתת למשק לשגשג בלי תשלום שלמונים לוועדים חזיריים שעד היום מחד חונקים את המשק ומאידך הופכים מאות אלפים לעניים מרודים (עבודת הקבלן בעיקר בכל מקומות העבודה בשליטת הועדים הגדולים משגשגת עבודת הקבלן גדולי המתעמרים בעובדי קבלן הם אנשי ההסתדרות) התקשורת לא מבינה או לא רוצה להבין, זה נוצר בכוונת מכוון – עוד בשנות השישים היה מאבק של השמאל הרדיקלי נגד העסקה קבלנית זה היה קרב שמאל בשמאל, שמאל ציוני שהמציא את עבודת הקבלן ומולו השמאל הלא ציוני הרדקלי שהתנגד. אבל בבואה לעזור לעניים לאלפי המועסקים קול ההסתדרות וגם התקשורת לא נשמעים בגלל ההנחה שכל מה שקשור בשמאל בא ממניעים טהורים וההסתדרות דואגת לעובדים חלשים טענה מופרכת וחסרת בסיס. רק חמש שנים לפני עליית בגין לשלטון בשנת 1972 חוקק חוק האבטלה, כשאתה שומע את שלי יחימוביץ שרה את שירת מדינת הרווחה עליך להבין שהיא משקרת בהינתן ומדינת רווחה אונברסלית לכל אזרח מעולם לא הייתה כאן.
גם בברה"מ בימי הקומניזם היה הבדל בין חבר מפלגה לאדם מהישוב במציאת עבודה וברכישת השכלה, זה נובע מהשיטה וחייבים להכיר בכך. זה מנוגד לתפיסות מתקדמות סוציאל דמוקרטיות הטענה כי מפלגת העבודה שבה יש מיליונרים שמתגאים במיליונים שלהם (חלק מהם הושגו בדרכים מפוקפקות כמו אהוד ברק סוחר הנשק שהיה ראש ממשלה האחרון מטעם העבודה) היא מפלגה חברתית וסוציאליסטית היא טענה מופרכת, והדבר נכון גם לגבי מר"ץ שרוב מצביעיה הם אנשים אמידים ועשירים. לתקשורת ולחסידי השמאל שמור יחס גזעני ומתנשא כלפי עניים, אמונה עיוורת רק מסוג אחד היא אמונה תקינה. במקום ההבנה שכל אמונה עיוורת היא משוללת יסוד.
אבל העיתונאים רואים בה בשלי יחימוביץ מין אסמכתא לדברי אמת, והיא משקרת במצח נחושה אני לא מאמין שהיא לא מכירה את סיפור השכונות ועיירות הפיתוח שהיו מופלים בכוונה ע"י מפא"י. זו לא מדינת רווחה מה שהיה כאן בימי מפא"י. את השקר הזה היה על התקשורת לפרום מזמן.
קשה לפרץ את תקרת הזכוכית של השמאל הציוני בקרב התקשורת בקרב מוסדות שבהן שולטת ביד רמה אמת אחת ואסור לתהות עליה חס ושלום, ואסור לפקפק, אין חופש ואין יכולת לנהל דיון טוב בלי הנפת גרזן הפאשיזם מחד שהוא הכלי האולטימטיבי לסתימת פיות מטעם השמאל הציוני והשמאל – אמור פאשיסט וחסל סדר דיון, ומצד שני רודפים אחרי החופש להביע דיעה ולא פחות מסוכנים חובשי כיפה סרוגה העורגים לבית המקדש, לעיתים נדמה שאני חי בעולם מטורף, מוקף בטירוף אינסופי.
רק לאחרונה מגלים שהקיבוצים לא משלמים מס אמת, כך היה שנים, שלא לומר שתולדות האפרטהייד הישראלי חייב לכלול בתוכו את העובדה שבישראל יש ישובים (כולם או רובם המכריע מאוכלסים באנשי שמאל קיבוצים ומושבים וישוביים קהילתיים) בהם אין דריסת רגל לערבים מסיבות רבות שלא נכנס אליהם.
הטענה הרווחת הקרב השמאל ששולט בתקשורת ה"חופשית" שהשמאל מייצג נאורות מצוצה מהאצבע של סטלין רוצח טרוצקי, אך לא פחות מאכזב לדעת כי גם ידיו של טרוצקי עצמו עקובות בדם.
השמאל מכיל בתוכו שקרים עיוות ורצח אידאולוגי זה לא מפליא שרצח מטעם השמאל הוא קדוש – ויש לצה"ל שמנסה לחנך אותנו (ע"ע משפט הראווה שמנוהל נגד אזריה) פינה חמה לתותח הקדוש של הפאשיסט היחידי שמדעית יש בו את האיכות הפאשיסטית הבדוקה והוא כמובן בן גוריון שהקים גם את צה"ל. רק רצח ימני הוא מתועב (רוצח טרוצקי קיבל עיטור גבורה בחזרתו מהכלא אחרי שממשלת מקסיקו שיחררה אותו והוא חזר לברה"מ), זה קצת מופרך, אבל בישראל האמת המוכרת מלאה בחורים אפלים של חטיפת תינוקות, אפליה גזענית, רצח, ועוד פרקים אפלים ויש כאלה שמותר להם ויש כאלה שלא. התקשורת בישראל היא סותמת הפה העיקרית היא מובלת ע"י הנחות יסוד מופרכות ושיקריות שהן תנאי קבלה לשורותיה, בצורה עיוורת וחמור מכך. לא פעם עיתונאים מצחקקים על הטענה הזו, אבל סקירה של גדולי העיתונאים ברוב כלי התקשורת על סוגיה מראה שיש רוב מוחלט למעלה מתשעים אחוז לבעלי דיעה אחת בלבד.
גם השלטון הצבאי היה בישראל רק מטעם השמאל אותו שמאל שלא מפספס הזדמנות לכנות פאשיסטים את אלו שסבלו מידו המרושעת של השמאל.
קיצוניות היא כנראה משהו שזורם בדם מויקי על טרוצקי:
טרוצקי, שנולד כיהודי, היה משוכנע שאין עתיד ליהודים כעם נפרד, וצידד בהתבוללות. מבחינתו הפתרון לשאלה היהודית יבוא באמצעות המהפכה הבינלאומית שתבטיח שוויון לכל. בשנות השלושים, לאחר עליית הנאציםלשלטון, הוא חשב שיש לתת ליהודים את החופש לבחור את דרכם, כאשר אחת האפשרויות הפתוחות בפניהם, אם ירצו היא להגר לפלשתינה. אף שהתנגד לפרויקט הציוני, תמך ברעיון של שתי מדינות בארץ ישראל, תוך דגש על הצורך בשיתוף פעולה בין מעמד הפועלים בשני העמים. [2][3][4].
אחת מנכדותיו של טרוצקי, יוליה אקסלרוד, בתו של בנו הצעיר סרגיי, מתגוררת בירושלים. בנה הוא דוד אקסלרוד, איש כהנא חי, המתגורר עם משפחתו, נכון ל-2010, בביתר עילית[5].
טרוצקי ובתו נינה
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
