האירוניה בסמיכות לזמן מביאה למסקנה שרוב בני האדם רואים באמנות מודרנית וכל גרורותיה עד-הלום "אמנות מנוונת" ; 'עמך' אם יישאל יגרוס את רוב האמנות המודרנית או פשוט יישליכה לפח הזבל הקרוב ביותר, ההצלחה של היטלר היא עצומה בעניין זה, למעשה גם האמנות בברה"מ לשעבר עברה שינוי מאמנות מהפכנית עד לסוציאליזם ריאליסטי, שבעצם שאב את האסתיטקה שלו ועקרונות האמנות הבריאה האנטי-יהודית של היטלר.
בלי להסתכן בהכללה גסה רוב האנושות אימץ את הגישה הזו שאמנות טובה היא אמנות 'בריאה', ובעלת "ערכים" ואין מקום לערכים מנוונים, כאלה שמנתחים את השבר החברתי, או מציגים משהו אחר, שונה, לא מתחנף לטעם המקובל. להיטלר ולסוציאל ריאליזם הייתה עדנה.
אם נסתכל על המקום על ישראל העליה מרוסיה ההמונית רובה ככולה רואה באמנות מודרנית משהו מנוון, אף החינוך הישראלי הצברי ראה ביהודי הגלותי משהו מנוון, מתוך שאיפה לרסק את הגלותיות ניסו ליצור 'יהודי חדש' בריא בלי התסביכים היהודיים. האם הצליחו?
למרבה המזל לא, אבל הטעם ה'בריא' ללא קשר השתרש בחברה הישראלית מכל מיני סיבות חלקן נהיר חלקן לא ברור. בזהירות הייתי מכניס את נאום מנשקי המזוזות של האמן הנאור הישראלי כסוג של הבחנה של אדם שנמצא בלב המימסד הציוני ה'נאור' ומטיח ב'המון – הנבער' קריטריונים לכניסתו לעולם הנאור, אבל מעשה שטן הנאום הזה בעצמו מנסה להטיף לערכים 'בריאים'. ואולי לא בכדי אלא כחלק מהחינוך הקולקטיבי אותו הפנים אותו אמן שחונך על ברכי תנועת העבודה ה'בריאה' . חינוך ששאף ליצר חברה 'בריאה'. יהודי חדש, ללא ערכים מנוונים מהגלות, למעשה.
בשיר הרעות הכביכול טרגי ונוהה אחר ערך כמו חברות 'רעות' הוא שיר של יפי הבלורית והתואר, היינו כבר בשיר מובלעת האבחנה בין אלה ה"יפים" או "הבריאים" שיש ששוררת בהם רעות.
על כל פנים, כל הפתיח הזה בא לי כאשר נתקלתי באמנות מנוונת המראה בעיקר תמונות נשים ברגעי חולשה, ספק רב אם היטלר היה מתיר אמנות כזו מנוונת. כמובן שהיהודים מלכתחילה היו סימן היכר לאמנות מנוונת, אם-כי לא היה מעלה בדעתו היטלר שאף כיום בישראל של היום הרוב הגדול של התושבים, רואה בהגדרה שלו של אמנות 'בריאה' משהו שעל הסף מתיר או דוחה סוגי אמנות "מנוונים".
הספר של הצלמת ריטה לינו נקרא Entartete , ומתוכו אפשר להבין שמה שלא שלם, לא בריא, לא יפה, נכלל בספר.
אז זהו התמונות האלה לא ממדינה חשוכה במיוחד, הדמוקרטיה אף פעם לא הפריעה לגזענות ולדיכוי, אלה המשיכו לחיות בתוך ולצד, כאילו זה חלק טיבעי ובנלי של הדמוקרטיה שחולקת איתנו ערכים משותפים כדברי המנהיגים לדורותיהם.
מה הקשר לכאורה בין ראיין מקנלי צלם צעיר עדיין ובין לארי קלרק אולי ההסתכלות הרעננה שלהם על הנוער, על התמימות המרושעת בהתהוותה . אולי. השיחה בניהם מעניינת כאן: