Posted in ויזואל, tagged ויזואל on נובמבר 28, 2014| Leave a Comment »
Yoshimoto Nara (b. 1959), ‘Quiet, Quiet’, 1999, lacquer on FRP,245 x 94.5 x 94.5 cm, unique. Sold for HKD4.84 million (USD627,045), 2nd in the top 10 lots at the Asian Contemporary Art Day Sale, 23 November 2014, Christie’s Hong Kong. Image courtesy Christie’s.
Posted in video art, tagged ויזואל on נובמבר 22, 2014| Leave a Comment »
מלחמת תת- תרבות תרבה חוכמה?
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on אוקטובר 14, 2014| Leave a Comment »
Gelitin is comprised of four artists: Wolfgang Gantner, Ali Janka, Florian Reither and Tobias Urban. They met first in 1978, when they all attended a summercamp and since then have been playing and working together. From 1993 they began to exhibit internationally. They live and work in Vienna, Austria.
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on מאי 27, 2009| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, ויזואל, tagged ויזואל on מאי 27, 2009| Leave a Comment »
מהרבה בחינות הציור לא נחשב לבעל ערך לכשלעצמו, הצייר אם נחשב גם לאמן יכול להביא התיחסות גבוהה לציוריו, אבל עליו להחשב כאמן- מי מחליט על אמן כי אמן הוא, אין ממש פרוצדורה סדורה ואין ממש מערך לימודי שיכול ליצר אמנים.
אמנים מושכלים יכולים לשכור ציירים וכבר נעשו עבודות בהזמנה , אפשר לדמיין קטלוג של ציירים שהם בעלי מלאכה וכל אחד מהם מתמחה בסגנון מסויים, ואמן בוחר מהקטלוג לשם ביצוע עבודה צייר בעל סגנון מסויים, הוא מנהל משא ומתן לקביעת המחיר ואז מבצע הזמנה של ציור וכמובן הציור לא נחשב לציורו של הצייר אלא מיוחס לאמן.
המעמד של הצייר אפילו נמוך ממעמדו של השוליה בסטודיו של המאסטר כי הצייר השוליה עבר מערכת אולי לא פשוטה שבסופה ניתן לו מעמד כ"תלמיד של" וכך בעצם הוא מקבל מעמד, הצייר שמוכר את כשרונו מראש לא מכיר בערך האמנותי של כשרונו- רק כאשר מביים אותו האמן ועושה שימוש בכישוריו הוא יכול להביא את התוצרת למעמד אמנותי.
הצייר הוא בעצם אחד משורת רבים, הוא פועל בבית חרושת לדימויים כמו וולט דיסני ואו כל מערכת שמיצרת סרט קומיקס, לרוב איננו מכירים את האנשים שעומלים ליצר את הדימויים, את כל הקרדיט אוסף הבמאי- אולי האמן העכשווי הוא בעצם במאי, תערוכה היא הפקה.
יצא לי לראות הכנות לערוכה בגוגנהיים בניו יורק של אמן על, את המוצגים עשו והציבו עשרות עובדים בעלי מיומנויות שונות ומגוונות.
בזמן ה"חזרה לציור" הייתה תופעה עוד יותר מובהקת בה מעמד האמן אפילו איפשר לאמנים חסרי מיומנות ציור ל"חזור לציור" הם פשוט בלית ברירה בחרו באופציה של "ציור רע" .
Posted in Blogroll, ויזואל, tagged ויזואל on מאי 26, 2009| Leave a Comment »
הכנס עורר כלום, אולי כלום זה מעט יחסית אבל יניב אייגר מנרג' מעריב מעורר קצת מהומות אולי פחות מקצת הנה הלינק לפני שאמשיך באותה דרך עייפה- הלינק: http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/893/329.html .
איני בטוח שהבנתי את הבקורת אם בכלל היא קיימת אבל כבר ברור לי אולי לא כדאי להיות נחרץ מידי ובכל זאת ניכר שמדובר בקריסה של הכתיבה בכלל ועל האמנות הפלסטית בפרט, למה איני בטוח שאני יודע ולמה שארצה בעצם להביא עצמי למחשבה שיש תשובה.
אם יש משהו שמפריע זו השמרנות והאילוץ הבורגני להתמקצע סתם כי חייבים ליצור ביטחון בענף חשוב מאוד להיות מקצועי ורהוט, מאד קשה לרוב האנשים בתחום לקבל מצבים שהם קיצוניים או בלתי בטוחים בעליל, המצב באמת חרא, כי בכתיבה על אמנות אפילו לחתרנות יש כבר קורסים מיוחדים- היום בשביל להיות חתרן צריך לשקוד על תואר באקדמיה וזה די מגעיל למען האמת, כי כל דרדק אמנות מבין שחתרנות באמת היא ממקום הכי לא יציב, שהיא שמה סימני שאלה באמת ומערערת על הבטחון היחסי המאורגן והסדור, הבעיה בעיקר היא שאת הניהול של האמנות מכיוון שכבר מראש יודעים שהכל בסוף נפרט לפרוטות, כן ממש לפרוטות, אז מי שמנהל את העניינים אלו אנשים עם "קבלות" כמו בנקאים שיש להם תואר גם באמנות, רצוי אם-ניתן שיהיה להם גם תואר בפילוסופיה או לפחות בספרות, אפילו בשביל לכתוב ספר על איזה בר מסריח באלנבי לא מספיק תואר ראשון בהיסטוריה.
הקלישאות אולי הן בגלל שהמצב ה"אמיתי" לא רק זה המדווח, הוא של סטגנציה וזה מתיש כי המצב מתיש.
אולי יש כבר (מיד יופיעו) דברים מעניינים ברחובות בגרפיטי ובעיצוב אני בטוח שיש משהו אחר ויש התרחשות באמת מעניינת, המצב הוא אנטי-דיבור במובן שלא חשוב כרגע לדבר על מה שבמילא הוא רקוב ומת- כמה כבר ניתן לקונן על המצב המחורבן מבלי שנישמע כאילו אנחנו חלק מהחירבון.
אני לא מבין הכל ולא חושב שאני יודע משהו מיוחד אבל לפי הרגשתי יש מצב של חוסר התאמה, החפצים שמוצגים במוזיאונים הם כדורי שינה- מה הטעם בכל האירגון והחלקלקות האקדמאית אם בסופו של דבר הם מביאים לעוד מאותו סוג הנמק מול העין הצופיה במין חידלון אינסופי, משהו רע במיוחד מתרחש, אולי זו שביעות רצון מסויימת, או אולי חשיפת יתר למידע על אמנות, כך שאנינות טעם בעצם היא עצירות רוחנית, מי מאיתנו באמת אבל באמת התרגש לאחרונה ממשהו שהוא ואו היא ראו בתצוגה כזו או אחרת, עוד לפני שאנחנו מדברים על כתיבה, מתי ראינו משהו שנעשה בידיים שהפילו אותנו לריצפה.
האמת היא שאסור לנו להתלהב- זה ישמע ויראה ויקרא חובבני האיפוק הוא חובה, אנחנו וזו דרישה של המערכת חייבים להישמע כמו קלישאה של כל הקלישאות כדי שנוכל להיות חלק ממשהו בזמן האחרון גם אמנים זקוקים לקאוצ'רים וזה באמת כבר גרוע למדי כי אומרים כמו בצבא שמה שחסר לנו זה עוד אימון טוב- מי שמצליח באימון – מצליח בקרב, לא ככה?
הפעם האחרונה שמצאתי כתיבה טובה ומסוכנת נגמרה בהתאבדות של הכותבת שנרדפה ע"י הבלוגספירה המזורגגת, אז אולי זו הבעיה שלנו באמנות פלסטית שאנחנו מפחדים ללכת למקומות מסוכנים.
וגם יניב
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on מאי 26, 2009| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, ויזואל, tagged ART VIDEO, אקטואליה, ויזואל on מאי 26, 2009| Leave a Comment »
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on מאי 23, 2009| Leave a Comment »
I Think I'm Who I Think I Am- Something Missing Something Found
מהאמנים שמטפלים באופן דומה בנושאים לא רבים, אופן הציור ממנו הם יוצאים לשינויים קלים והשינויים הללו הקלים מבטאים את ההתרחשויות ואת עולמם, זה תמיד מסקרן כהחלטה של אמנים להסתפק בסגנון הזה, ההחלטה עצמה מינמליסטית אפילו אם לא תמיד הטיפול עצמו מינמליסטי.
Posted in ויזואל, tagged ויזואל on מאי 22, 2009| Leave a Comment »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
