הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אופני היצוג מאד מגוונים כמעט בלתי-נדלים ,יש אינספור אפשרויות ,אולם יש משהו אופייני בדרך להמחשה , או אם אפשר הדרך להתרת הסבך בין התהליך של העשיה ועד לתוצר הסופי.

התהליך לו נודעת חשיבות לפחות חשיבות מודרנית ואולי פחות בפוסטמודרנה מעניק חשיבות לא רק לתוצר אלא גם לדרך היצוג לעשיה של היצוג קדמה דרך או כפי שנהוג לומר "תהליך".

אבל הדרך עצמה יכולה להיות לעיתים מנוגדת או בכלל לא בעלת אותה משמעות , לזו של התוצר הסופי.

הציור של כמה אובייקטים אינו בו-זמנית אינו בעל אותו מובן  כרונוטלוגית ולא בעל אותה חשיבות לעין שמביטה בתוצר הסופי , תיאור מילולי של התהליך למעשה מנותק מהדבר הסופי ולעיתים מהדבר עצמו , התרכזות בדברים שאינם חלק מהמטרה או מהנרטיב של התוצר הסופי  למשל-

סוס ועליו רוכב מצוייר פעם אחת כאשר הרוכב נראה מפרכס כלומר נראה כאילו נפל מהסוס את הדף בו הדבר צוייר מחלקים לשניים ואז מציירים או מעתיקים את הציור לחלק השני כאילו המקום בו קופל הדף יוצר "מחיצה" או קיר ,ואז אנו מקבלים תמונה כזו , קיר או סימן כלשהו ומשני צידיו רוכב שנפל ומפרכס , אפשר לראות פה התנגשות אומללה של שני רוכבים באותו קיר בו-זמנית ונפילתם לקרקע – אבל ה"תהליך" סותר את הפרשנות הזו והתהליך כלל לא גלוי לעין של הצופה .

 במהלך עשית הציור צוייר קודם "האב הקדמון" כלומר ציור אחד בודד שהוכפל ,שועתק , בעזרת קיפול הנייר , וכך התוצאה הסופית והנרטיב משתנה בגלל אקט מכני שרירותי .

העין לא יודעת דבר על ה"תהליך" היא הרי עינו של הצופה שלא מכירה את דרך העבודה בה נוצרה הסצינה,והעין של הצופה בעצם מקבלת חשיבות עליונה לצורך הפירוש ה"אמיתי" .