כשהרמתי את החתולה בזרועותי
שערה נשר על חולצתי
פלומת זקנתה נשארה על החולצה כמו כתם מבויש,
מעולם לא נשרה שערה אחת מראשה על ראשי , ידעתי שזה לא סתם
כשהפוסי השאירה בי קצוות שיער ערווה זורחת בזוהר אפור על רקע תמונה של ניו אורלינס שהייתה מודפסת בזהוב על חזי המהסס.
חזרתי מהחצר מתבונן בשיער הנדבק אלי וחשבתי מה אעשה בו , שמתי בסל .
כך אני מחלק את הזמן , היא בטח תבוא עוד פעם ואולי יותר תתחנחן לחלב ואני אשים לה גבינה בפתח בצלוחית פלסטיק פעורה .
והיא לא תהיה אסירת תודה אלי , היא אף פעם לא זוכרת לי חסד נעורי.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
