אחד הביטויים שלמדים כאשר מנסים לתהות מהו הבודהיזם על קצה המזלג אפילו , הוא הביטוי כאן ועכשיו, כלומר מודעות שלמה עם הרגע הנתון, ההווה, בלי להתאמץ , מין דריכות נינוחה כזו בתוך כל ההומלה הלא יציבה של המצאות למצוא עוגן של יציבות שנובע מתוך שקט ויכולת לשליטה עצמית בכאוס הזה.
את זה אני יכול להבין , את השליטה הזו, אף שלעיתים אני חש שיש בה משהו מסרס, משהו ששונא התיחסות אמפטית, איכפתית למשהו מעבר ליכולת להכיל אותו ב"שלמות" .
כשרק התוודעתי לכל הדיבור הזה מעבר לסקרנות ללמוד מה זה הזן ועל מה מכוון הבודהיזם, חשתי שאני יותר מכל דבר אחר אדם של קונפליקטים, שאיני יכול לעצור בתוך סיטואציה שאני מרגיש בה איכפתי , כמובן נדרשתי דבר ראשון ל"היפטר" מעצמי , זה הפתרון הסטנדרטי שיאמרו כל המדריכים הרוחניים, אדם חייב להיפטר מהשאלות הגדולות של אישיותו להיפרד מהמיינד הטורדני שמגיש לו כל הזמן תהיות , ומכביד ומכביד על תפיסת המציאות שעליה מולבשת הפרספקטיבה הסובייקטיבית של כל אחד, האישיות היא המכשול , צריך לנטרלה, אבל האישיות בהתאם , היא המבדיל היא המייחד , מה אני ללא האישיות שלי, אפילו אם הודי יאמר לי שהאישיות שלי בולמת את הכאן והעכשיו מרחיקה ממני את היכולת להכילה, אני שואל בחזרה-
בלי האישיות הזו , בעצם מה הטעם ?
אולי אני זקוק לעוד כמה שנים של הפנמה .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
