האמנות הפלסטית כיום נמצאת באותו מקום בו היה הציור כשהחלו להשתמש בצבעי שמן, צבעים שהם מאד נוחים וגמישים, ומאפשרים טכניקה מצד אחד מאד מדויקת ומצד שני חומריות, בהתחלה הציירים ממש התלהבו מהמדיום החדש, אפשר שגם יכולות אופטיות מסויימות איפשרו יצוג מושלם לאבייקטים, עדיין זה לא היה ריאליסטי, אלא יותר תיאור ריאלסטי לכל מיני תימות דתיות.
יקח כמה שנים עד שהריאליזם מחיי היום יום יהפוך לכלי ביטוי אבל גם החילוניות תהפוך לאפשרית כי אפשר ליצג את המציאות, יצוג של המציאות בכלים "אובייקטיבים" לכאורה.
המצלמה והמחשב מאפשרים מניפולציה כמעט ללא הגבלה, וכעת משהמהפכה עדיין לא הושלמה יש הרבה נסיונות להבין את הגבול של הטכניקות שנשענות על טכנולוגיה מתקדמת, עדיין לא נראה באופק שהמהפכה הזו הטכנולוגית מתקרבת אפילו למיצוי, במובן הזה עכשיו הומצא "צבע שמן חדש מהפכני" ועכשיו מנסים אותו, אבל לא רק העניין הטכני, אלא השאלות מהי מציאות, מהי ממשות וכו, העידן הנוכחי רוח הזמן כופרת ביכולת ליצג מציאות .
בסה"כ ההרגשה היא של חוסר יציבות וכאוס מתוק אנרכיסטי.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
