הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

מהרבה בחינות הציור לא נחשב לבעל ערך לכשלעצמו, הצייר אם נחשב גם לאמן יכול להביא התיחסות גבוהה לציוריו, אבל עליו להחשב כאמן- מי מחליט על אמן כי אמן הוא, אין ממש פרוצדורה סדורה ואין ממש מערך לימודי שיכול ליצר אמנים.

אמנים מושכלים יכולים לשכור ציירים וכבר נעשו עבודות בהזמנה , אפשר לדמיין קטלוג של ציירים שהם בעלי מלאכה וכל אחד מהם מתמחה בסגנון מסויים, ואמן בוחר מהקטלוג לשם ביצוע עבודה צייר בעל סגנון מסויים, הוא מנהל משא ומתן לקביעת המחיר ואז מבצע הזמנה של ציור וכמובן הציור לא נחשב לציורו של הצייר אלא מיוחס לאמן.

המעמד של הצייר אפילו נמוך ממעמדו של השוליה בסטודיו של המאסטר כי הצייר השוליה עבר מערכת אולי לא פשוטה שבסופה ניתן לו מעמד כ"תלמיד של" וכך בעצם הוא מקבל מעמד, הצייר שמוכר את כשרונו מראש לא מכיר בערך האמנותי של כשרונו- רק כאשר מביים אותו האמן ועושה שימוש בכישוריו הוא יכול להביא את התוצרת למעמד אמנותי.

הצייר הוא בעצם אחד משורת רבים, הוא פועל בבית חרושת לדימויים כמו וולט דיסני ואו כל מערכת שמיצרת סרט קומיקס, לרוב איננו מכירים את האנשים שעומלים ליצר את הדימויים, את כל הקרדיט אוסף הבמאי- אולי האמן העכשווי הוא בעצם במאי, תערוכה היא הפקה.

יצא לי לראות הכנות לערוכה בגוגנהיים בניו יורק של אמן על, את המוצגים עשו והציבו עשרות עובדים בעלי מיומנויות שונות ומגוונות.

בזמן ה"חזרה לציור" הייתה תופעה עוד יותר מובהקת בה מעמד האמן אפילו איפשר לאמנים חסרי מיומנות ציור ל"חזור לציור" הם פשוט בלית ברירה בחרו באופציה של "ציור רע" .