Posted in ויזואל on יולי 4, 2009| Leave a Comment »
גלרית צ'לסי בקטע שמתיחס לאמנים שמבחוץ בגולה, ואלה שבאירן עצמה, השפה לרוב מערבית אפילו מפתיעה, זה לא חדש אבל המיגוון מרתק.
הקישור- http://chelseaartmuseum.org/exhibits/2009/iraninsideout/CAM_IIOCatalogueWeb.pdf
Pooneh Maghazehe, Hell's Puerto Rico Performance Still, Digital C-print 2008
Posted in Blogroll, אקטואליה on יולי 4, 2009| Leave a Comment »
Posted in MUSIC, video art on יולי 4, 2009| Leave a Comment »
Ain't Misbehavin' by Fats Waller – pipe organ HMV BD5345 1938
Posted in MUSIC, video art on יולי 4, 2009| Leave a Comment »
Posted in ויזואל on יולי 4, 2009| Leave a Comment »
אני מצלם הרבה זמן , התחלתי לפני הרבה שנים קניתי אז מצלמת רפלקס ישנה, לא למדתי צילום אבל זה היה חלק מהציור שלי, השימוש בצילום .
יש לי הפסקות בציור לעיתים לתקופות ארוכות, בצילום לא, גם הפקתי בעזרת מישהי אלבום צילום לעסק שכבר לא רלוונטי, עשיתי היכרות מהשטח תוך כדי הליכה עם הצילום, גנבנו לי שתי מצלמות אחת בארץ בחניון איקאה בנתניה – לאחי גנבו שם אוטו, כנראה המקום שורץ באנשים מיומנים בתחום הגניבות.
ומצלמה אחת איבדתי בניו יורק או שגנבו לי, עד היום איני בטוח מה ההסבר.
המצלמה כמעט תמיד מלווה אותי, אני מרגיש שהיא חלק מהעיניים שלי ואני כבר עם משקפי קריאה לא רואה שש שש .
בגלל אי-יכולת כספית המצלמה שעימי עכשיו היא כבר מיושנת למרות שפיתחתי אליה קשר אינטימי, אני מכיר את המגבלות שלה, במרחקים ארוכים וקצרים וגם בחוסר כושר גופני, היא לא תענה לקצב מהיר, ותהיה אדישה לקצב אירועים מסחרר. החדות אינה חדות, הפיקסלים עצורים מידי ולא גמישים, רוחב הלב והיכולת לעבור ממצב למצב מוגבלת.
לעיתים כשאני מנסה לראות כמו פעם בלי עזרים כמו משקפיים אני חש שהנה זה האות שהזדקנתי, שהגוף שלי כבר לא בלתי-פגיע כמו שפעם היה, ההרגשה היא שהעיניים שהן הכלי הכי חשוב, כבר לא משמשות אותי באותה דרך.
זו כבר ראיה אחרת, ככה גם המצלמה, שתפקידה הוא להשהות את הזמן, לעצור את הזמן ולאפשר לי למצוא מבין עשרות ולפעמים מאות הצילומים- את אותו צילום מיוחד שאינו דומה לשום צילום אחר .
כמו חוקר ארכיאולוגיה אני מוצא שצילום הוא ניסיון לחזור לרגע שחלף, בצילום מבוים אפילו, הדרישה הכי חשובה היא לפענח את הזמן, לא רק ההצלחה הטכנית אלא הזמן שחלף ודורש פתרון ואו יכולת לזכור, ייצוג בלתי-מילולי של הזיכרון.
לפעמים אני חש כאילו יש רשת שפרושה לפני העדשה והיא עוצרת מבעדי ולא מאפשרת חדירה לסודות כמוסים, כמובן כמו בכל ההרגשות הללו, מדובר במשהו סובייקטיבי- או שוב התקלות בפגם טכני, בין האפשרויות הרבות והניסוי וטעייה וגם תהייה שיש בצילום, אני מוצא שיש חריגים אפילו במוגבלות המובנית במצלמה ובעיניים שלי שקצת קהו עם הזמן.
העידן הדיגיטלי מאפשר מניפולציות וגם אינסוף אפשרויות, אבל גם בו, בסוף הכול נעצר, כל התהליך מוקפא, ובהחלטה אחת באיבחה, צריך להיות פתרון או סיכום מתומצת לכל המרכיבים של מה שעבר בכל המסע .
נוף מחלון בלה-גרא הוא שמו של התצלום הראשון בהיסטוריה ששרד, אותו צילם הממציא הצרפתי ניספור נייפס, ככל הנראה בשנת 1826 או 1827.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
