הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הגחמה היא המסר, אין תימה מלבד רצון להמחיש איזשהי התרחשות בולמית המכילה קולאז' של אפשרויות המוכנות להיכנע לביזאר או לסוריאליסטי בעיר בעיקר בעיר המערבית ההומה, (לאחרונה יש רנסנס לסוריאליזם לאחר שנות רזון) מה שקורה במחיצת הדימויים הזו זו פליאה גדולה על העושר הויזואלי, שנאמן לסוג החגיגה הדקדנטי, אפשר לנתח מיבנה?

לא ממש, אין ממש משהו שהמילים יכולות להכיל, כדי לדייק בסוג התיאור כאשר רואים ויזואליה כזו, כנראה צריך סגנון כתיבה מיוחד העונה לגחמה בגחמה משלו.

האופי חסר העכבות הקולאז'י של העבודות עם מין נטיה גראפית איורית לתאר סצינות מקבריות עם מין עידון סוריאליסטי הנובע מעושר ויזואלי במין חיל ורעדה מאוחצנים ונרעשים או כמעיין המתגבר בעידן בו הסנסציה היא החשובה ואקסטרה נדרשת למין תחינה או הפגנה של שריר הרוצה להמחיש שהוא קיים יותר מהכל. היהדות נוכחת בכמה עבודות הקשורות לעניין הנאצי אפרופו יום השואה הבילאומי ש"נחגג" לאחרונה והכריח כמה אמירות פומפוזיות.
איך ניתן להתיחס לשואה וליהדות בלי לרדת עמוק בפח היקוש הקורץ לעוסקים בעניין, או שמא זה ניתן לעיסוק בטיבעיות, אולי מנקודת מבט של יאוש מתוק, וקבלת המצב, אך היהדות נראית כפרוורסיה באופן גלוי, או כמשהו חתרני בלב המערב, תקועה יותר מאשר ניצבת ניחוחה.

סטיב כהן מלבד הדימויים עוסק בפרפורמנס קברטי עיקר עבודתו והשם שיצא ליליד דרום אפריקה שחי בפריז מאז 2003 יצא כאמן פרפורמנס בתערוכה הזו מתרכזים גם בחפצים ובדימויים שיצר ושמלווים אותו כפרפורמר.