Archive for 3rd ב-פברואר, 2010
מיכה שטרית ומאיר בנאי – נמנע ממך ותני לי יד
Posted in MUSIC, video art, ויזואל on פברואר 3, 2010| Leave a Comment »
רק רציתי
Posted in ויזואל on פברואר 3, 2010| Leave a Comment »
לומר ולהמשיך בכתיבה חסרת הכתובת, היא כזו כי איני יכול לחשוף הכל, לו חשפתי את המקום המדויק הייתי נענש, וזה בלתי-אפשרי כרגע- גם איני רואה טעם בחשיפה, היא לא תפתור דבר.
שתי ילדות אחת היא בת של נרקומנית, היא ילדה צנומה, שמתמרנת בקושי עם אימא שלעיתים מנסה להיראות נורמלית.
השניה היא בת למשפחה הרוסה ומפורקת, האם נשואה לנרקומן או חברה של נרקומן, הבן הוא האבא, הוא ילד ובכל זאת הוא הדמות המתפקדת היחידה במשפחה, אחותו נעה בתחום של שפיות למחצה, היא ילדה, אבל כבר יש לה נסיון חיים.
מה שקורה הוא שהמימסד, או כמו שנהוג לומר; הרשויות, כרגיל לא שמים זין על המצב, כי ההזנחה ברורה, הם משחררים סימסמאות נבובות מכנסים את כולם למין חגיגות פומפוזיות בהן בדרך כלל המנהל או המנהלת נושאים נאום ציוני ציני, ומשחררים מילים לאויר המזוהם מדם הקורבנות של השיטה.
במקרה אחד ילד שפחד מאימו המובטלת הסתתר מאחורי כאשר אימו חלפה באיזור, הוא נבעת כל פעם כאשר אימו עוברת לידו.
ואני מפנים הכל, כאילו שזה איזה שכר לימוד שעלי ללמוד.
Life is Shot, Art is Long-Steven Cohen
Posted in ויזואל on פברואר 3, 2010| Leave a Comment »
הגחמה היא המסר, אין תימה מלבד רצון להמחיש איזשהי התרחשות בולמית המכילה קולאז' של אפשרויות המוכנות להיכנע לביזאר או לסוריאליסטי בעיר בעיקר בעיר המערבית ההומה, (לאחרונה יש רנסנס לסוריאליזם לאחר שנות רזון) מה שקורה במחיצת הדימויים הזו זו פליאה גדולה על העושר הויזואלי, שנאמן לסוג החגיגה הדקדנטי, אפשר לנתח מיבנה?
לא ממש, אין ממש משהו שהמילים יכולות להכיל, כדי לדייק בסוג התיאור כאשר רואים ויזואליה כזו, כנראה צריך סגנון כתיבה מיוחד העונה לגחמה בגחמה משלו.
האופי חסר העכבות הקולאז'י של העבודות עם מין נטיה גראפית איורית לתאר סצינות מקבריות עם מין עידון סוריאליסטי הנובע מעושר ויזואלי במין חיל ורעדה מאוחצנים ונרעשים או כמעיין המתגבר בעידן בו הסנסציה היא החשובה ואקסטרה נדרשת למין תחינה או הפגנה של שריר הרוצה להמחיש שהוא קיים יותר מהכל. היהדות נוכחת בכמה עבודות הקשורות לעניין הנאצי אפרופו יום השואה הבילאומי ש"נחגג" לאחרונה והכריח כמה אמירות פומפוזיות.
איך ניתן להתיחס לשואה וליהדות בלי לרדת עמוק בפח היקוש הקורץ לעוסקים בעניין, או שמא זה ניתן לעיסוק בטיבעיות, אולי מנקודת מבט של יאוש מתוק, וקבלת המצב, אך היהדות נראית כפרוורסיה באופן גלוי, או כמשהו חתרני בלב המערב, תקועה יותר מאשר ניצבת ניחוחה.
סטיב כהן מלבד הדימויים עוסק בפרפורמנס קברטי עיקר עבודתו והשם שיצא ליליד דרום אפריקה שחי בפריז מאז 2003 יצא כאמן פרפורמנס בתערוכה הזו מתרכזים גם בחפצים ובדימויים שיצר ושמלווים אותו כפרפורמר.
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
