הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

וישנה תחושה עמומה אולי לא מוצדקת כי המלאכה עדיין לא תמה.

אני מרגיש כעת רע פיזית כי חטפתי שפעת, מוזר להיות חולה בחג אבל כנראה השנה אני מרבה לחלות משום מה.

ההרגשה הזיפתית היא לא רק העניין של השפעת שבאה לבקר אלא כל מה שקורה מסביב, וגם לי אישית, שזה לא מנותק.

אולי אני אשאר עוד קצת, עוד אתחרט על זה אני בטוח.

ליל הסדר עצמו היה בסדר, ראיתי את האחיין החדש שלי, דומה לאח שלי כשהיה צעיר בלונדיני עם עיניים כחולות גדולות, ואוכל בלי סוף.
הרגשתי חולשה פיזית כשהשפעת הלכה והתגברה ונאלצתי לקצר את השהות שלי אצל אחי, ונסעתי הביתה. אבל למרות החששות היה בסדר הפעם.

החויה הוירטואלית כבר לא חסרה לי, אני יכול להיות מנותק שבועות, אין לי בעיה, האינטרנט ברמה מסויימת כבוש כעת כמו כל הארץ ע"י הימין הפאשיסטי, השמאל ציונים קרסו, הם כבר נעלמים בתוך הזרם הגדול של כניעה לימין, של כניעה לבהמיות הימנית החולנית שכבשה את הארץ.

בתוך זה אני חש בין הבודדים ממש כמעט בודדים, מעטים מידי שלא נכנעו לפאשיזם, אולי זה פאתטי, אולי זו הרגשה מטעה, אבל ככה אני מרגיש.

אז החלטתי להישאר בסביבה, אני לא אכתוב הרבה רק אעלה חומרים ויזואלים, ומדי פעם אוסיף כמה מילים, רק כדי להיות כאן עדיין, בנתיים.

אם אתרגז אני אכתוב מנהמת הלב, רק כדי להיווכח מיד למחרת או רגע אחרי שאין טעם, שמשהו רע הולך ומתגבר, צובר עוצמה של רוע, פורומים גדולים כבר לא מתאימים לי, אני כאן ממשיך, אולי רק בחצי הילוך, אבל ממשיך.