Archive for פברואר, 2010
Janis Joplin- Down and Out
Posted in MUSIC, ויזואל on פברואר 27, 2010| Leave a Comment »
איך מציגים אירוע חד-פעמי
Posted in ויזואל on פברואר 26, 2010| Leave a Comment »
חלק מהבעיה בתיעוד של תערוכות קונספט, או הצבה או מיצב, היא העובדה שמדובר באירוע חד-פעמי היינו שחלק מהמצב הנוכח הוא הרגע החולף (ע"ע בודהיזם) ומכאן נוצרת דילמה איך מתעדים אמנות מושגית כאשר המצב החולף כבר חלף, היינו אינו ניתן לשיחזור או בעצם השיחזור נוטל ממנו את טעמו האותנטי, הריגעי והחולף.
כך עתה בתערוכה מנסים לעלות דיון איך להציג עבודות של בויס ג'וזף אחד מהחלוצים הגדולים של המודרנה אבל גם מראשוני הפרפורמרים ואמני המיצב המושגי, האירועים שדווחו בזמן אמת חלפו רגע הקסם נשאר אי-שם בחלק המוזר של ההתפעלות, אין יכולת לשחזר את המוצגים במובן החוויתי הם יכולים להפוך לחפצי אמנות (אירוניה; ההתנגדות להחפצה הבורגנית ששולטת באמנות הפלסטית הייתה מוטו קונספטואלי מובהק).
עכשיו כשמתו האמנים ונותרו פה ושם חפצים או תיעודים של עבודות ותערוכות מהעבר מהזיכרון, נשאלת השאלה איך מציגים את ההיסטוריה של מי שניסו ליצר הנגדה להפיכת מוצגי אמנות לחפצים "בעלי ערך".
האם בעצם הצגתם ע"י הבורגנות הנוכחית יש עיוות לאחת ממטרות האמנות המושגית שדרשה להפוך את האמנות לחלק מהחיים- ומשמת הרגע או החיים של האמן נסתיימו וחלפו נוצרת שוב אותה בעיה עליה ניסחו המהפכנים של המודרנה מניפסטים, שכנראה היום נשמעים כשלעצמם כ"חפצים" מהעבר שמישהו רוצה לסחור בהם ולהפכם לחפץ יקר ערך הניתן למכירה, הזמן מהתל באמנות המושגית ושוחק אותה ואת מטרותיה.
התמנון
Posted in ויזואל on פברואר 24, 2010| Leave a Comment »
מיכאל ק
התמונה לא מיוון, הסיכוי שלי להיתקל בה היה אפסי כמעט, עובדה שנתקלתי בה באקראי, שם בסימטה, לא מאסטר פיס, ממש לא, אך מעבירה את תחושת התמנון החובק את הבית הלבן הרעוע.
מה שלא רואים בתמונה הוא הפסנתר הניצב אל ראש גבעה ומביט על הואדי, המילים יכולות לתאר תמונה די דרמטית בעוד שלמען האמת הסימטה היא צנועה ונוגעת ללב.
The Smiths "How Soon Is Now?"
Posted in MUSIC, ויזואל on פברואר 22, 2010| Leave a Comment »
כשבוע
Posted in Uncategorized on פברואר 22, 2010| 3 Comments »
Mr. Brainwash
Posted in גרפיטי, ויזואל on פברואר 12, 2010| Leave a Comment »
זהות וזכויות
Posted in Blogroll, אקטואליה on פברואר 12, 2010| 2 Comments »
אחת הבעיות הטורדות אותי לאחרונה נוגעת בבעיה אישית שלא אכנס אליה שאני סובל ממנה, היא בעיה די בנאלית, כזו שיכולה להתרחש בכל רגע לכל אחד מאיתנו, לא עשיתי שום מעשה רע וקודר, עשיתי כמיטב יכולתי ובגלל גורמים אובייקטיביים אבל גם כשלון אישי, כשלתי, ומאותו רגע הכל התהפך עלי.
נכון הוא שבאופן פורמלי אני עדיין בר הגנה, אבל זה נכון רק לכאורה, יותר ויותר מתברר לי שההגנה שאני זכאי לה אינה דבר מובן מאליו, כי אפילו אם נגרם לי עוול אני לא זכאי להגנה כמו כל אזרח אחר.
מאחר וזה קורה ואיני יכול להכנס לפרטים גם כי פורמלית אסור לי בכלל להכנס לפרטים, הנה המבוא להיותי חסר הגנה; אני לא שונה מעשרות אלפי בני אדם, רובם חלשים ממני או כאלו במצב פי-כמה קשה , אני זוכה לתמיכה מצויינת של בן משפחה שדואג שלא אפול עמוק מידי, אבל מעבר למה שהוא עושה, כל המערכת ובמיוחד זו המשפטית נוהגת בי ובאנשים במצבים דומים לי כאנשים חסרי זכויות.
המערכת המשפטית כלומר עורכי דין גם עוברים ברגל גסה על חוקי המדינה וזוכים משום מה לתמיכת בית המשפט, או לא נתבעים לשמור על החלטות בתי המשפט באותה דקדקנות כפי שניתן היה לצפות, ואו שמושתת על כל אזרח שאינו עורך דין.
הם רודים באנשים חסרי מגן, ומצפצפים על החלטות בתי המשפט, אוחזים כמעט בכל הכלים ופוגעים בזכויות האזרח שלי ושל אנשים רבים ומשפחות רבות, ולהם אין סיוע, הם לא מקבלים סיוע או מקבלים סיוע חלקי בלבד, בלי עזרה חלקם נגפים ומוצאים עצמם מחוץ לכל מסגרת ואו יכולת לנהל חיים שדומים לחיים נורמלים, ומדובר במינימום הנדרש ולא במשהו מעבר.
הרקע לדברים כלכלי, איני יכול להכנס לפירוט אבל לא מדובר במעשה פלילי שעשיתי מכל סוג, לא למחלה ממאירה, לא לשום מעשה שיכול להכתים אותי, רק עניין כלכלי שיצא מכלל שליטה, מאותו רגע הפכתי לאדם שלא שולט בגורלו, כל מעסיק שלי יכול להתנכל לי, ואפילו ההגנה שלי המשפטית אינה מובנת מאליה.
יש לי מוצא אבל הוא יארך שנים, בנתיים למדתי לא לכתוב בשם המפורש, לא להכנס ישירות לדברים, אני רק מקווה שאשרוד ובסופו של דבר אוכל לכתוב על מה שעבר עלי.
זו הזדמנות בשבילי לתמוך ולהזדהות עם הרבה משפחות ואנשים בודדים שעוברים מה שאני עובר.
זה גם הבית ספר הכי טוב שהיה לי, אולי המוצא שלי הוא להפנים שזו גם זכות, הרי תמיד תמכתי בחלשים לפחות ברמה העקרונית הפעם ניתנת לי הזדמנות ללמוד ממש מתוך עצמי מה זה אומר, ולמה המערכת הישראלית האכזרית לאנשים הכי חלשים מצליחה להמשיך ולפגוע בחלשים מכל.
לא זה הזמן לדיבור ישיר, אבל הדיבור הישיר אם אשרוד יגיע, אני מרגיש עייף נורא לפעמים, אבל גם ברגעים הכי קשים אני גם מרגיש שאני לא נכנע שיש לי כוחות להלחם.
כאמור יש הרבה אנשים שמצבם רע משלי, המצב הזה אבסורדי ונובע מכשל מוסרי של החברה בישראל כשל בעיקר מוסרי ומשפטי של המערכת שנכנעה לעורכי-דין ולגופים גדולים שמתוכם ובהשראתם מופעלים אותם עורכי-דין שפוגעים באנשים אישית בצורה שהיא לא הפיכה, בתי המשפט נותנים מענה רק למי שיש ביכולתו אמצעי הגנה קרי כסף, והרבה, כל היתר נחשבים ללא זכאים בפני אותם גופים.
בית המשפט הוא משוכה שרק לבעלי אמצעים ניתן לצלוח, יכולה הנשיאה לטעון שהנעל שנזרקה עליה היא מעשה שמעיד על זילות בית משפט, אבל הבעיה העיקרית של בתי המשפט היא שלמי שאין אמצעים אין הגנה, הזכות המוסרית של השופטים נובעת רק ממצב של דין צדק, הם לא יודעים או בכוונה נותנים סיוע רק לגופים חזקים ובעלי יכולת כלכלית.
בתי משפט הם כמו לברינט אינסופי של התנכלות בכל פינה ומסדרון מחכים לאדם רגיל אלפי מלכודות, ובהם עורב לו איזו עורך דין שמחכה שתיפול, כאשר חלק מעורכי-הדין פוגעים בחלשים מכל, וזוכים לתמיכה של בית המשפט, המערכת המשומנת שיצרו עורכי-הדין מסייעת רק להם, הכלל הכי חשוב למשפטנים הוא הכלל הדואג רק לטובתם, הם לא מסוגלים לעשות דין צדק רק בגלל שזה יכול לפגום ברווחתם הכלכלית, כל המיבנה מעוות, כל מי שנדרש להגנה יכול להתרושש ולהפוך לכלי ריק לשנים ולפעמים לעולמים.
התנועה לזכויות אזרח כמעט לא עוסקת בנושא הזה הזועק לשמיים.
מאמא קס אליוט- האבות והאימהות
Posted in MUSIC, video art, ויזואל on פברואר 11, 2010| Leave a Comment »
היא זמרת שמוכרת כמאמא קס על שום שחבר בלהקת האימהות והאבות הכניס שורה בשיר של הלהקה " אף אחד לא משמין חוץ ממאמא קס" מאז דבק בה הכינוי, היא נולדה בשם אלן נעמי כהן, היה לה קול מדהים וקטיפתי, כזה שנלכד לנצח כמשהו שלא נס ליחו.
אפילו אם יש שמץ קיטש ומתקתקות בשירים של הלהקה השיר הזה במיוחד מוזר, המילים הן מילים של אנשים שנמצאים במסע הזוי וכנראה לא נטול סמים, הנה המילים:
All the leaves are brown
And the sky is gray
I've been for a walk
On a winter's day
I'd be safe and warm
If I was in L.A.
California dreamin'
On such a winter's day
Stopped into a church
I passed along the way
Oh, I got down on my knees
And I pretend to pray
You know the preacher likes the cold
He knows I'm gonna stay
California dreamin'
On such a winter's day
All the leaves are brown
And the sky is gray
I've been for a walk
On a winter's day
If I didnt tell her
I could leave today
California dreamin'
On such a winter's day
(California dreamin')
On such a winter's day
(California dreamin')
On such a winter's day
Nina Simone – go to hell
Posted in MUSIC, video art, ויזואל on פברואר 11, 2010| Leave a Comment »
איש קטן
Posted in אקטואליה, ספורים קצרים וכל מיני on פברואר 11, 2010| Leave a Comment »
הוא מנפנף אלי בזלזול ביד שלו, רוטן שאני חוצפן.
זה נכון, אבל הכי מעצבן אותו שאני לא חושש ממנו שאיני מראה לרגע סימן שהוא יכול לכופף אותי, מעבר למצב הביש עצמו.
הוא רוטן שלא היה מטפל בבעיה שלי, לרגע אני מתפתה להעמיד אותו במקומו, אחר-כך במחשבה יותר קפואה אני גאה שאני מעצבן אותם את הבני זונות הבורגנים. הצעתי לו ציור שלי, ואז הוא הסתכל בי קצת פחות בזלזול, ניעור בו איזה ניצוץ חמדני, אני אתן לו ציור של המורה לציור הראשונה שלי שאמרה שיש לי עיניים עצובות, אחר כך שיטבול את הציור בדבש, החרא הקטן הזה.
איש קטן שחשב שהוא יהיה יום אחד גדול, למה אינו מוכן לקבל שהגדולה תגיע מטיפול בכל האנשים הקטנים חסרי המזל וחסרי הממון, מה רע בלעזור לאנשים, למה הרדיפה שלו אחרי הכבוד וההתיחסות המבישה הזו כנגד המורדים, בעצם איש לא אוהב מורדים, הם מאיימים על הסדר הטוב של הדברים, הם לא נכנעים לבורגנות לא נוהים אחרי הולכת השולל הזו וכל הקלישאות הנילוות, ויש לזה מחיר.
מי ייתן שלאיש הקטן הזה תגיע יום אחד תובנה שעצם העזרה לעניים היא מעשה שיש בו גדולה.
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
