מצב האמן בימנו השתנה ללא הכר, לפי כל הסימנים האמן הרומנטי לא רק שלא קיים, אפילו אם הוא או היא עדיין משמרים רומניטיקה מסיבות כמוסות השמורות עימם, העולם הפך לפחות סובלני לנודניקים האלה, האמנות חיה יפה ללא אמנים, האמן הוא חיה אחרת, אולי הוא מקדם רעיונות, פרסומאי, איש הייטק, מקדם אג'נדות, הוא לא אמן במשמעות שאנו רוצים היינו לראות בעידן טרום דושאן.
המשתנה הריידי מייד הביאה להסתכלות שונה על האמן על חשיבותו, הגחמה האישית וההילה שנוטרה סביבה השתנו ללא הכר, האמן הוא פרי או מוצר במדף שנוצר תחת השפעה וחינוך בבתי ספר מיוחדים, לכן עליו ליצג תופעה שתיקשור אותו לפעילות רלבנטית עכשווית, הוא נידון להיות משווק על למוצרים אסתטיים אשר לא תמיד הוא יצר, רוחו יצרה, או הגתה, פרשנות כלשהי, שחידתה תיפתר ע"י יועצי סתר או אוצרים, חלקם בעלי נטיות מעצבנות לדבר בשפה מפורקת ומוזרה, בוגרי לימוד של כל ההוגים הפומאיים, שרצונם היה להפוך את השפה לנגיד העליון.
השפה השתלטה על יצורים נחותים יותר שנוצרו בעידן הקדום בתוך הסטודיו, שם האמן התלכלך ואף שאף לתוך ריאותיו אדי טרפנטין רעילים, דבר שהביא בהכרח לזיהוי של "איכות" בעבודות האמנות שנוצרו בעילה משכנעת עם נתינים שזיהו את ההילה כדבר הכרחי.
דושן כרגיל הוא דמות המפתח שהוציאה את האמן מחוץ לסצינה, משהו שיכול להתפרש כפעולה חתרנית אשר השפעתה רבה יותר מאשר תחום המחיה הרגיל והזמין, היא יכולה גם להסביר את השנאה שאמנים עקשניים בימינו אלה שחורגים מהתקופה ונשבעו אמונים לקהל האוהב את ריח הקנווס עם שיעתוק טרפנטין באויר, חשים, אין מדובר בשנאה סתמית, זו שנאה מכמירה.
הצלחתו אינה עניין רק להביך את אלו המתעקשים, הוא כיבה את הלהט הפטישסטי של האמנות, את הערצת החפץ, את הניסוח של האמנות ככלי פרמטיבי, מעכשיו הדקויות הן בלתי נראות, זה לא אומר שאמן שמתעקש להחזיק בסטודיו שלו סט מכחולים הוא אמן בעייתי, אלא שההחזקה הזו היא פעולה שיווקית לכשלעצמה, והמודעות שלו השתנתה לא עוד הערצה פשוטה למחוות שיכולות להגיע לאחר חוסר איזון כימי שנתפס כנצחון רוחני, אלא כיכולת להנכיח מצב פילוסופי עם אמירה כוללת באמצעות המכחול למשל, זה לא משנה אם הוא מסוגל לתמלל את עצמו, או לומר משהו בעל ערך, עדיף לו כי יעסיק סוכנים שיתנו לערכים מבע משלהם, והוא יעמוד ברקע, כביכול מבין מה אומרים עליו, יסוריו ישמרו למסע היחצנות רק כעוד קישוט, יהא עליו להאזין לאותם סוכנים שיבינו את נטיותיו טוב ממנו, הרי הוא מוצר עוד מוצר, על המדף. החנות או הסופרמרקט הם המוזיאון, סופרמרקט לכל מיני מניפולציות, עליו לקבל את מעמדו החדש בהכנעה ובהבנה, המרד שלו הסתיים, או שאולי נפתחה בפניו אפשרות להשתייך רק באופן אחר.
http://e-flux.com/journal/view/136
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
