הבוקר כיוונתי כרגיל את שני השעונים, או שזה יכשיל אותי או שההוא, בסוף התעוררתי מוקדם מידי, כשהבנתי שזה מוקדם, וגם הבטתי בחלון החצי פתוח, יכולתי לראות את החושך, אבל הצללים הקטנים של עלי הרקפת נתנו בי שלוה, אחרי קיץ שלם של הזנחה נזכרתי להשקות את העציץ גמל לי מייד בפריחה, ונרדמתי שוב, כשהתעוררתי היה אור כזה צהוב, או לבן מלוכלך, וראיתי שוב את עלי הרקפות, התקלחתי, אכלתי משהו ויצאתי, הייתי באיחור גדול, מותר לי לאחר, הגיע הזמן, איחרתי, היא הביטה בי במבט פולני מחמיר.
לא שזה משנה הדבר הכי מנחם זו הכלבה המצחיקה שאני מרגיש אליה קירבה מעבר לנחמדות שלה, לפעמים היא חיה ממש, לפעמים אני מרגיש שהיא ממש מישהו חכם.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
