Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for נובמבר, 2010

שכתב לפי ויקיפדיה כך:

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%9C%D7%A8

לשיר יש גרסאות רבות בכל אופן הפרופסור שנהר מיחסת את השיר לברכט, אולי לברכט שהיה ידוע גם כפלגיאטור לא קטן יש שיר בנוסח שדומה, אבל לא רק זו הבעיה במאמר, הרב ללא ספק גזען לטעון בשנת 2010 שאין להשכיר דירות לערבים זו גזענות בוטה , רק לי חסר משהו, נודניק שכמוני, הרי שנים מאז קמו הקיבוצים לא רק לערבים לא משכירים דירות, לחרדים גם לא אפילו לא לקומוניסטים, לערבים כמובן שלא, לנכים לא, להומאים ולאתיופים לא, וכו.

למה הקלות הבלתי ניסבלת הזו של הטפה לרב, האם אין בזה איזשהי שיטה להרחיק את עדות הגזענות ששנים אנשים מהמפלגה של שנהר, מפא"י נוקטים כלפי ערבים? ולא רק כלפי ערבים? גם כיום להשכיר חדר לערבי בקיבוץ זה בלתי אפשרי האם הפרופסור שנהר לא יודעת את זה, זה סוד כל כך כמוס?

למה אסור לערבים ולנכים ולהומאים לגור בקיבוצים?

האם זה מפליא שמציע השיטה לועדות קבלה הוא קיבוצניק מקדימה שי חרמש, אז למה מה שמותר לו אסור לרב שבטח לא מדבר על אחוות עמים ועל שויון מלכתחילה בהיותו רב להבדיל מהקיבצניק הסוציאליסט ששנים גדל בחברה "שויונית" שהטיפה לאחוות עמים, האם לעליזה שנהר מלבד השיוך של שיר של נימלר לברכט יש עוד "טעויות"?

Read Full Post »

הבעיה אינה רק העוני, היא בעיה של גישה, של השקפת עולם, החזירות הציונית היא אונברסלית, ניתן להוכיח כי רק בהיותך ציוני גואה החזירות ועולה על גדותיה.

יותר משליש מהעם הישראלי נמק בעוני, ולמי זה איכפת?

המילים לא מספיקות, אולי בעתיד יצאו לרחובות, מאחר וזו תיקוות שוא, לא נותר אלא לחזות את הימין הציוני הכולל את הציונים כולם מתחזרים בצוותא הימין הציוני כולל במיוחד את חזירי השמאל ציונות, למעשה שליש מהעם ששרוי בעוני הוא זה שנופל בן הכסאות, אין לו לובי בכנסת, הוא גם לא אטרקטיבי מבחינה ציונית.

החל מניצולי שואה ועד ערבים או זקנים סתם, או נכים סתם, סתם נכים, החברה הישראלית בהנהגת הציונים מתעללת בהם בצורה מזוויעה, כל שנה בתאריך קבוע מצקצקים בלשון, ולאיש אין מענה לבעיה עצמה, ולדרכים לפתרונה.

ישנה דרך לפתרון, זו דרך שאומרת פחות לעשירים וחלוקה של העושר בצורה הוגנת, היא אומרת שנכים אינם אויב, כפי שהועדות בביטוח הלאומי נוהגות בהם, הביטוח הלאומי שאגר מילארדים עשרות מילארדים עושה בכסף כאילו הוא אוצר יהודי ציוני למטרות לטנטיות ולא נועד לחלשים, אגב כפי שועדות ציוניות עושות בכספי השואה הכל מלבד לתיתו לניצולי שואה עצמם, ולא עזרו הועדות באופן סיסטמטי הכסף לעולם ב"אורח פלא" לא מגיע לניצולי שואה.

יש דרך ציונית לעושק, היא דרך של הפרקטיקה הציונית, אין לה זכר בכתובים, אבל היא חלק מהמהות של העוני, אין ספק שהאליטה הציונית כגוף משמר רוצה לנכש את הפגמים החוצה מקירבה, היא נוהגת בנכים בשיטות שמזכירות את האאוגוניקה, וגרוע מכך.גזר דין מוות מונכח כל פעם בהזנחה הפושעת ובאי-הרצון לפתור בעיות, היאוש מתגבר, אבל דווקא זה מעודד עוד את הפטריוטים היהודים הישראלים בגישתם הקבועה הרודה בעוני ומנכיחה אותו שוב ושוב ומעלה על נס את קו העוני כאיזו הוכחה לעליונות אלה שלא באו אל קירבו.

מצפון יהודי זו מילה חסרת ערך, הרי אפילו את שכר המינימום השרים לא מוכנים להעלות באגורה שחוקה, החודש או בחודש הבא הם יקבלו תוספת לשכרם שהיא כמעט שכר מינימום (3000 שח) והעניים אלה שעובדים כמו עבדים לא יקבלו כלום- זה לא מיקרי, אם זה היה קורה פעם, פעמיים, זה קורה כל הזמן, החברה הישראלית הציונית לא אוהבת חלשים זה חלק מהציווי של מפא"י והדרך אומצה במלואה עם ניואנסים ע"י כל הציונים והימין בראשם.

נכון עדיין לא מכניסים את ניצולי החברה החזירית הישראלית למחנות, אבל הם נמצאים במחנות העוני שנים, הגדרות הם הגדרות של החזירות שמתחה סביבם החברה החזירית שקמה עם זקיפות קומה ציונית כשהעושק היא רוממות דרכם, מחנה העוני גדל, כל פעם הוא גדל מעט יותר, עוד דיירים חדשים מגיעים, בדרך מקימים ועדה שתנסח מחדש מה העוני, מיהו ניצול שואה, מיהו נכה, מיהו ערבי, מיהו איש עני, ומיהו החלש שנדפוק עד-העצם עכשיו.

החולשה הכללית נובעת מהרצון של אלה שנמצאים במצב טוב להשאיר את מצבם ללא פגע, זו תופעה, איך להישאר עשיר ובעל מעמד ועדיין להיות פטריוט יהודי או שמאל ציוני או מתנחל או מישהו שהציונות רוצה לרומם, זה יכול להיות גם קאפטליסט שמרעיל אלפים במפעלים או בהייטק או סתם עושר שיכול לסמא.
המודל הסוציאל דמוקרטי קיים הוא יכול לקיים חברה בלי החזירות אם רק נרצה, אבל המודל הזה נדחה, צריך לשקם קיבוץ ציוני שמיצר לוחמים לצה"ל(וגם להעביר חוק שרק ועדות קבלה יקבעו מי יחיה בקיבוץ או בישוב קהילתי שחס וחלילה לא יסתנן עני או הומו או ערבי, ובטח שלא נכה) או התנחלות להקים עוד שכונה בשטחים, האידאל הציוני יקח את הפרוטה האחרונה של נכה או ניצול שואה, בלי למצמץ אפילו.

תוספת- כמעט רוב העניים בישראל אינם ציוניים בהגדרה, או שהמיינסטרים הציוני הרים ידיים או שלא רואה בהם קבוצה שתביא תועלת לזרם המרכזי של הציונות, אם זה המצב, והוא נכון סטטיסטית לפחות, הרי שאין למעשה לציוני המצוי סיבה פוליטית לעזור לעניים.

Read Full Post »

Ryan McGinley

הפעם הצילומים הם עירום עם חיות.


Read Full Post »

PHILIPPE DECRAUZAT


Read Full Post »

כל יום

כל יום הם עוברים, היא, הוא והיא, היא התמירה, שיכורה, אבל בשל גילה הצעיר, וכוחה והמראה המרענן, היא מצליחה יחסית לשמור על איזון, הליכתה פחות או יותר מאוזנת, אבל אפשר להבין שהיא שיכורה או שנטלה משהו, אולי שמא, לפי חוסר יכולתה לרכוס את חולצת החזיה שלה שחושפת בטן עגלגלה די מהודקת ונאה, היא ניסתה במשך דקות ארוכות לרכוס את החולצה, הכפתור החמקני נטש את אצבעותיה פעם אחר פעם, כל פעם שהיא קירבה את הכפתור לחור, חמק הכפתור והלך החור, אז היא הבינה שהיא לא יכולה וקראה לחברה השיכור הבולט, זה שבקושי מצליח לגרור את עצמו, וראשו מאיים כל רגע לפרוש מהכתפיים ולהתרסק על הארץ.

הוא לקח את המשימה די ברצינות וכשסיגריה תקועה בפיו ניסה לרכוס לחברתו את הכפתור, ככול שניסה הסיגריה התקצרה, הוא שאף ובו-זמנית פלט עשן, וניסה, הכפתור בשלו, כל אימת שהתקרבו לחור, הוא ברח, כאילו החור מכושף, ככה הוא ניסה עד שהסיגריה נגמרה לו והוא עדיין מנסה, לא מרפה, לוקח בזהירות את הכפתור המחובר לחולצה, ומנסה להשחילו דרך החור, וכל פעם זה נכשל, מעשה שטן, כל פעם שהוא מנסה החולצה מתהדקת על שדיה של השיכורה התמירה, ואף על פי שהיא שיכורה ולוהטת, שדיה מחציפים כאילו בכל רגע הם יפרצו דרך החולצה החוצה הפטמות ניראות מבעד לבד השחור, ואז מצטרפת השיכורה השלישית, היא לא עושה כלום, היא מדברת, לא מפסיקה מלדבר, מנסה להסביר משהו בעזרת תנועת ידיים, נראה שהתמירה מקשיבה, נו, מה כבר יש לה לעשות, השיכור עדיין משחק עם הכפתור, והחולצה מתמרדת, והשיכורה השלישית ממשיכה לדבר, נדמה שהדיבור שלה מעצבן את השיכור, שממשיך לנסות, הוא פתאום מרים את הקול, והסיגריה תקועה לו בין השפתיים, למזלו נכבתה הסיגריה, הוא צועק משהו, ואז מנסה שוב ושוב, עד שהתמירה מתעצבנת וקושרת את החולצה מעל לקו הפופיק, עכשיו אני יכול לראות את הפופיק, הוא גם יפה, היא מבינה שלא תצליח וחברה לא יצליח, היא מקשיבה לחברתה, זו מדברת על משהו, נדמה אפילו שהם מסכימות.

Read Full Post »

שעון מרדים

הבוקר כיוונתי כרגיל את שני השעונים, או שזה יכשיל אותי או שההוא, בסוף התעוררתי מוקדם מידי, כשהבנתי שזה מוקדם, וגם הבטתי בחלון החצי פתוח, יכולתי לראות את החושך, אבל הצללים הקטנים של עלי הרקפת נתנו בי שלוה, אחרי קיץ שלם של הזנחה נזכרתי להשקות את העציץ גמל לי מייד בפריחה, ונרדמתי שוב, כשהתעוררתי היה אור כזה צהוב, או לבן מלוכלך, וראיתי שוב את עלי הרקפות, התקלחתי, אכלתי משהו ויצאתי, הייתי באיחור גדול, מותר לי לאחר, הגיע הזמן, איחרתי, היא הביטה בי במבט פולני מחמיר.

לא שזה משנה הדבר הכי מנחם זו הכלבה המצחיקה שאני מרגיש אליה קירבה מעבר לנחמדות שלה, לפעמים היא חיה ממש, לפעמים אני מרגיש שהיא ממש מישהו חכם.

Read Full Post »

המדרגות החלקות

לא עצרו את גופה הגמלוני משהו, או שהיא רצתה לשבות לגוף מראה תלוי כזה, קצת נטוי הצידה, אם היא תעמוד זקופה, הריני בטוח שניתן בקלות לזהות את יופיה.

המדרגות החלקות הניעו את גופה באיבחה והיא נתרסקה בחבטה צורמת על האבן הקשה, לא היה דם, היא רק אחזה במותניה, וסביבה התאספו דורשי שלום, שהקשיבו ברוב קשב לכל אנחה שהיא שחררה.

עוצו עיצות לחשה מישהי, ואז זרם בלתי תלוי של עיצות ניתך, בלחש, עד שבא הגואל, רשם כמה רשימות, והיא מלווה בדורשת טוב נסעה למחלקת התאונות.

הבדידות של החבטה עוד תדרוש ממנה את ההסברים בלילה במיוחד כל תנועה תיעצר בכאב משתק, יותר משתק ממה שהזקנה אמרה עליה.

Read Full Post »

באחת היא נמצאה, שולחת חיוך, הביאו אותה, היא כאן
אנחנו יודעים כל מה שהיא יודעת
נילי סיפרה את הסיפור ורצתה שנדע את פרטיו.
עכשיו אנחנו יודעים שלא סתם שמה הוא וירג'ניה-
כלומר, אנחנו מודעים לרגע בו שמה עובר ממצב אחד
בו היא מסתתרת, למצב בו היא הופכת למצב כללי-היא עכשיו של כולנו.

עכשיו וירג'יניה היא מושג, כולנו מכירים את המצב,
המצב הבורגני, או השמאל בורגני, אשת-עולם וטאורוס סביבו.
אינך ידוע עד שניתנת לך הזכות להכין מיץ גזר לוירג'ניה.

כולנו עבדים למחזה הזה, רוצים או לא רוצים, אנחנו חלק מהמחזה.
נזכור כי היו לילות שלאחר כוס ויסקי שר הביטחון ניגן בפסנתר, ובצד האזינה לו בשקט
אחת שאחזה בכוס מיץ גזר, באצבעותיה הארוכות והחיוורות, ושמה וירג'יניה.

Read Full Post »

מצב האמן בימנו השתנה ללא הכר, לפי כל הסימנים האמן הרומנטי לא רק שלא קיים, אפילו אם הוא או היא עדיין משמרים רומניטיקה מסיבות כמוסות השמורות עימם, העולם הפך לפחות סובלני לנודניקים האלה, האמנות חיה יפה ללא אמנים, האמן הוא חיה אחרת, אולי הוא מקדם רעיונות, פרסומאי, איש הייטק, מקדם אג'נדות, הוא לא אמן במשמעות שאנו רוצים היינו לראות בעידן טרום דושאן.

המשתנה הריידי מייד הביאה להסתכלות שונה על האמן על חשיבותו, הגחמה האישית וההילה שנוטרה סביבה השתנו ללא הכר, האמן הוא פרי או מוצר במדף שנוצר תחת השפעה וחינוך בבתי ספר מיוחדים, לכן עליו ליצג תופעה שתיקשור אותו לפעילות רלבנטית עכשווית, הוא נידון להיות משווק על למוצרים אסתטיים אשר לא תמיד הוא יצר, רוחו יצרה, או הגתה, פרשנות כלשהי, שחידתה תיפתר ע"י יועצי סתר או אוצרים, חלקם בעלי נטיות מעצבנות לדבר בשפה מפורקת ומוזרה, בוגרי לימוד של כל ההוגים הפומאיים, שרצונם היה להפוך את השפה לנגיד העליון.

השפה השתלטה על יצורים נחותים יותר שנוצרו בעידן הקדום בתוך הסטודיו, שם האמן התלכלך ואף שאף לתוך ריאותיו אדי טרפנטין רעילים, דבר שהביא בהכרח לזיהוי של "איכות" בעבודות האמנות שנוצרו בעילה משכנעת עם נתינים שזיהו את ההילה כדבר הכרחי.
דושן כרגיל הוא דמות המפתח שהוציאה את האמן מחוץ לסצינה, משהו שיכול להתפרש כפעולה חתרנית אשר השפעתה רבה יותר מאשר תחום המחיה הרגיל והזמין, היא יכולה גם להסביר את השנאה שאמנים עקשניים בימינו אלה שחורגים מהתקופה ונשבעו אמונים לקהל האוהב את ריח הקנווס עם שיעתוק טרפנטין באויר, חשים, אין מדובר בשנאה סתמית, זו שנאה מכמירה.

הצלחתו אינה עניין רק להביך את אלו המתעקשים, הוא כיבה את הלהט הפטישסטי של האמנות, את הערצת החפץ, את הניסוח של האמנות ככלי פרמטיבי, מעכשיו הדקויות הן בלתי נראות, זה לא אומר שאמן שמתעקש להחזיק בסטודיו שלו סט מכחולים הוא אמן בעייתי, אלא שההחזקה הזו היא פעולה שיווקית לכשלעצמה, והמודעות שלו השתנתה לא עוד הערצה פשוטה למחוות שיכולות להגיע לאחר חוסר איזון כימי שנתפס כנצחון רוחני, אלא כיכולת להנכיח מצב פילוסופי עם אמירה כוללת באמצעות המכחול למשל, זה לא משנה אם הוא מסוגל לתמלל את עצמו, או לומר משהו בעל ערך, עדיף לו כי יעסיק סוכנים שיתנו לערכים מבע משלהם, והוא יעמוד ברקע, כביכול מבין מה אומרים עליו, יסוריו ישמרו למסע היחצנות רק כעוד קישוט, יהא עליו להאזין לאותם סוכנים שיבינו את נטיותיו טוב ממנו, הרי הוא מוצר עוד מוצר, על המדף. החנות או הסופרמרקט הם המוזיאון, סופרמרקט לכל מיני מניפולציות, עליו לקבל את מעמדו החדש בהכנעה ובהבנה, המרד שלו הסתיים, או שאולי נפתחה בפניו אפשרות להשתייך רק באופן אחר.

http://e-flux.com/journal/view/136

Read Full Post »

« Newer Posts