הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

יום אחד לפני כעשר שנים, נחתתי בנמל התעופה בניו יורק, נדמה לי שחזרתי אז מניו אורלינס, ולקחתי מונית משדה התעופה ג'ון פ. קנדי, נהג המונית החביב בעל חזות מיזרחית קשר איתי מיד שיחה וזיהה אותי כישראלי.

איך שאלתי אותו והוא חייך ואמר שאנחנו הישראלים מדברים בעגה מיוחדת שקל לו לזהות אותה, בהמשך הוא סיפר שהוא קצין מצרי שירד ממצרים לניו יורק, הוא לחם לפי דבריו במלחמת אוקטובר 73 מלחמת יום הכיפורים, והחברים הטובים שלו בניו יורק הם ישראלים, זה היה משעשע, באופן טיבעי גלשה השיחה לפוליטיקה, כאשר שיבחתי את השלום ואת הנשיא סאדאת ומובראכ, פניו של הנהג התמלאו כעס, הוא החל במונולוג לספר לי על השחיתות של הנשיא שאותו כינה פרעה, הוא גם ציין את חוסר ההבנה שלי, אתה דומה להרבה ישראלים, כך הפטיר- אתם לא יודעים על המשטר שיש במצרים.

מידי כמה זמן אני נזכר בשיחה הזו שהתנהלה ברוח טובה, הוא נתן לי הרגשת בית בניו יורק הרחוקה והקרה, היום אני מבין טוב יותר מה שהוא סיפר לי.
הוא גם ציין שמיליוני צעירים מצרים חיים ללא עתיד, ומוצאים חלקם מקלט במערב, שמספק להם תעסוקה, במצרים אין לי סיכוי לחיות בכבוד, כך אמר.

בסופו של דבר הצעירים התקוממו, מי שלא מבין שמצבה של ישראל לא ממש שונה, כלומר הוא שונה/דומה למצבה של מצרים, גם כאן יש מיליונים של מיואשים, גם מישראל ירדו קרוב למיליון ישראלים באחוזים זה הרבה יותר מהירידה ממצרים של מצרים, העוני, והסיכוי הקלוש לנהל פה חיים עם תקווה וכבוד אנושי מינמלי, הופכים כמעט לבלתי אפשריים למיליונים, העוני הזה סופו להתפרץ, מישהו או מישהם יהיו מופתעים כשזה יקרה אבל הכתובת רשומה על הקיר, מישהו חייב להבינה ולתת מענה לבעיות.

גם אני הייתי מופתע מדבריו של הנהג המצרי, חשבתי שהאופציה של מובראכ היא האופציה השפויה, הפחות בעייתית, כי נהלתי חשבון ישראלי, לא ראיתי את מצבם של מיליוני מצרים נואשים, כנראה זו המחשבה של אלו שהיום מטילים על הציבור בישראל הנחתות ורודים בשכבות הכי חלשות, ומאידך עשירים מתעשרים יותר, והחזירות חוגגת.

במצריים שמו לזה סוף, אולי העתיד מעורפל, יש גורמים כמו האחים המוסלמים שאורבים בסימטאות, מחכים לקטוף את פירות המהפכה, אבל זה המובן מאליו, אמנם זה אפשרי שמצריים תהפוך לרפובליקה איסלמית, ואולי העם המצרי ימצא פתרון אחר, אי-אפשר לדעת.

נראה בכל מקרה שישראל לא מוכנה לזמן החדש המתהווה מולי עינינו.