הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בדרך לגלריה אופיצי, או משהו, הרי הזמן לא נעצר אז, אני במעבורת שמה ionian star בחדר עומד ריח כבד של כבשים או חיות אחרות, והרבה זיעה, יוונים קשיי יום, ואני חוזר ליוון, הזמן בפירנצה היה מיוחד, אני נזכר בפנקס שבו רשמתי כל מיני דברים, בעיקר התרשמות על ג'וטו, וגם על המסע, על המעבורת המקרטעת שעלתה וזרקה את בני מעי לגרוני עד שכמעט נפחתי את נשמתי.
בגלריה אופיצי נתקלתי פעם ראשונה ברושם הגודש התרבותי, מאוחר יותר אקרא על סינדרום סטנדל, אולי לקיתי בו אז.

הקבס היה גדול מנשוא, אולי גם התנאים הפיזיים, הייתי יחד עם איש מהצי- השישי, אמריקאי ממוצא מזרח אירופאי, ובחור אירי, קתולי, יחדיו תרנו את פירנצה, אחרי מה? הרי כל אחד מאיתנו חיפש דברים אחרים, האמריקאי רצה לדעת על הצבא הישראלי, והאירי בכלל התעניין בטיולים, נדמה לי, שלושתנו נפגשנו כדי לשכור דירה בפירנצה, היינו ביחד בחדר ששכרנו אצל איטלקי שמן, שתפס אותנו כבר בתחנת הרכבת.

כשהגעתי לאמריקה בפעם הראשונה התקשרתי לאמריקאי מפירנצה, שגם אהב חשיש, הוא היה די קר, הבנתי שזו הייתה פגישה חד-פעמית.

בדרך כשהרמנו עוגן מיוון, שרתי וזימזתי לעצמי ורשמתי בפנקס "דוגית נוסעת" אולי זה הרושם שהיה לי מתנאי המסע, מאז לא חזרתי להפליג, האולמות דחוסי המושבים והריח שלא ניתן לתאר, הניסו ממני כל טיפה של רומנטיקה, על פני המים שם מתה הרומנטיקה.