הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בלי קשר

סוכר

הוא רדף אותי בין הכסאות "ילד קשה"- כך אמר,
הוא היה אדמדם, מוצק, קירח, מה הוא לימד, מה הוא לימד?
איני זוכר, איני זוכר.
דמויות צלליות קרטון מלוכלך, הטלתי צל על הקיר בעזרת מכונת אור,
והוא רדף ורדף אותי מאחור.
מה הוא לימד אותי?
איני זוכר, אצבעות קשות ננעצו בגופי, היום זה לא היה עובר בשתיקה.
איזה שם מתקתק היה לו, שמעתי שיש היום בארץ שבעים אלף פדופילים,
איפה הם נמצאים כולם, אולי גם להם יש סוכר בדם, הוא היה רודף ילדים ומלמד אותם,
מה הם למדו ממנו, כמו דמויות מנייר הוא היה מביט באור הנשפך על הקיר,
לפעמים עצר וצעק "אתה ילד קשה".