כמה דקות לפני שאני הולך לדרכי, מישהו בא ואומר שהיא בוכה, ממררת בבכי, קשה לי להיות אמפתי, זה לא שאני לא רגיש, אני דווקא כן, אבל כאשר אני רואה אותה פוגעת בחסרי ישע שבשמם היא מנהלת משהו שעל טיבו איני בטוח שאני יכול לומר משהו, או אז בשביל מה לבזבז עליה את האמפתיה שלי.
גם אם זה לא מה שאני חושב, רגעי השפל שלה הגיעו לאחר שהיא גרמה עוול להרבה אנשים, ומי יודע מה הסיפור באמת ומתי נבין אם-בכלל אותו ואת המעשה.
לרגע אני חש למרבה הצער שמחה לאידה, אבל טוב שזה רק לרגע.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
