מוקדש ליעקב אבי ז"ל
כשאני נער צעיר נופל לידי ספר מהספריה של אבי, אני קורא אותו בשקיקה, בתדהמה מסוימת מהולה בתמימות נעורים, הספר מגולל סיפור על אישה צעירה שמתחפשת לגבר בשם פיליפ שמשרת/ת כנהגת אמבולנס במלחמת העולם הראשונה.
מטרת ההתחזות היא גם לשרת במלחמה אבל אולי לא פחות היא הדמות המורכבת של הכותבת, האם מדובר בלסבית, מה הפתרון לחידה, אולי זה זיכרוני המתעתע בי, אני לא מצליח לשים ידי על הספר הענוג הזה שעורר בי סערה בגיל רך, הכניס אותי למחוזות של שירה פמיניסטית בלי שממש יכולתי אז להבין על מה מדובר, האם מדובר באן סקסטון אני מנסה כבר שנים למצוא את הספר, ללא הצלחה.
בין אם הספר אמת או כולו המצאה של דמיוני, אני חש תודה לספריה הזו של אבי שהייתה צנועה אבל היו בה כמה פנינים שנפלו לידי בגיל רך, ושבזכותם בזכות הספרים הללו אני מה שהנני.
כאן המקום לציין שמאוחר יותר אני מחפש חומר על אן סקסטון ומגלה שהייתה משוררת שסבלה רוב חייה מדיכאון, כתבה נפלא והייתה מכרה או חברה של סילביה פלאת, היא זכתה בצדק להערצת נשים וגברים שהכירו את שירתה המופלאה.
אותי מסקרן לחבר דמות אמיתית לפירורי זיכרוני המתעתע, אולי לעולם לא אצליח למצוא את הספר ששובש ע"י זיכרוני, או שמשום מה אני מיחסו לאן סקסטון, שהיא דמות אמיתית, וכנראה או שהיה ואו שהוא ספר שמוקדש לה, כך או כך, הספר הזה שנים מעסיק אותי, יש ספרים שלעולם לא תניח להם, שמרגע קריאתם אתה בנאדם אחר, כך היה גם ספר אחר שקראתי בתקופה בה שכבתי בגיל נערות בבית חולים לרגל בעיה ברגלי הדואבת זכר למשובת נעורים במשחק כדורגל פרוע למדי, "הר הקסמים" לתומאס מן, ספר שהרגשתי תוך-כדח קריאתו הזדהות מלאה עם הדמות השברירית שנוסעת להרים ומגלה מחלה שמתמקמת בגופה ומפתחת לרגל הכתיבה עצמה כמשהו שהוא עדות פיזית לחויה אסתטית ורוחנית (רגלי הכואבת ליוותה אותי כל משך הקריאה של הספר), בהמשך אני אגלה כי כאשר חווים חויה נפשית חזקה כלשהי לעיתים יש לה מין יכולת מוזרה לזרות טעם כלשהו והטעם הוא מאותו רגע הסמל של אותה חויה נפשית.
הספר על אודות פיליפ הדמות הלסבית המעונה שיוצאת למלחמה הוא ספר שמנסה כנראה לפאר גם סוג של פטריוטיות אולי מוסווה בין נקיקי נפש מעונה שמשרתת בתחילת המאה הקודמת לא רק מהמניעים הפטריוטים אלא גם בהיותה אישה לסבית שאולי המאבק שלה נוסק למקומות אחרים, העולם הזה שהתגלה היה מרתק, לי לפחות, מאותו רגע לא הייתי כבר אותו בנאדם.
זה כוחם של ספרים מסויימים שאוחזים בך.
שיר של אן סקסטון על השואה
אחרֵי אושוויץ
חָרוֹן,
שָׁחֹר כְּקֶרֶס,
תּוֹקֵף אוֹתִי.
כָּל יוֹם,
כָּל נָאצִי
לָקַח, בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, תִּינוֹק
וְטִגֵּן אוֹתוֹ בַּמַּחֲבַת שֶׁלּוֹ
לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר.
וְהַמָּוֶת צוֹפֶה בְּעַיִן אֲדִישָׁה
וּמְחַטֵּט בַּזֻּהֲמָה תַּחַת צִפָּרְנָיו.
אָדָם הוּא רֶשַׁע,
אֲנִי קוֹרֵאת בְּקוֹל.
אָדָם הוּא פֶּרַח
לְהַעֲלוֹתוֹ בָּאֵשׁ,
אֲנִי קוֹרֵאת בְּקוֹל.
אָדָם
הוּא צִפּוֹר שֶׁכֻּלָּהּ רֶפֶשׁ,
אֲנִי קוֹרֵאת בְּקוֹל.
וְהַמָּוֶת צוֹפֶה בְּעַיִן אֲדִישָׁה
וּמִתְגָּרֵד בְּפִי הַטַּבַּעַת.
הָאָדָם עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו הַוְּרֻדּוֹת הַקְּטַנּוֹת
עַל אֶצְבְּעוֹת יָדָיו הַמֻּפְלָאוֹת
אֵינֶנּוּ מִקְדָּשׁ
אֶלָּא מַחֲרָאָה,
אֲנִי קוֹרֵאת בְּקוֹל.
לֹא עוֹד יַגִּישׁ אָדָם סֵפֶל תֵּה לִשְׂפָתָיו.
לֹא עוֹד יִכְתֹּב אָדָם סֵפֶר.
לֹא עוֹד יִנְעַל אָדָם נְעָלָיו.
לֹא עוֹד יִשָּׂא אָדָם אֶת עֵינָיו
בְּלֵיל יוּלִי עָנֹג.
לֹא עוֹד. לֹא עוֹד. לֹא עוֹד. לֹא עוֹד. לֹא עוֹד.
כָּל זֹאת אֲנִי קוֹרֵאת בְּקוֹל.
מַפְצִירָה בֵּאלֹהִים שֶׁלֹּא יִשְׁמַע.
* תרגום משותף של עודד פלד עם שרונה עדיני
מצגת שמוקדשת לאן סקסטון במבחר שיריה שהביאה לאינטרנט שרית שץ, התרגומים נעשו ע"י מספר רב של מתרגמים ומתרגמות תודה על המצגת שנפלה לידי:
http://www.saritpoetry.co.il/mazagot.tirgum/anne_sexton%20_NXPowerLite_.pps#274,13,Slide 13
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
